רוברט מקנמרה, מזכיר ההגנה של ארצות-הברית שדחף למלחמת שולל בווייטנאם שעלתה בחייהם של עשרות אלפי חיילים אמריקאים, מאות אלפי פגועי נפש ויותר מ-1,500 נעדרים שטרם אותרו, הכה עד יומו האחרון על חטא ההיבריס ההוא. בספר שכתב 30 שנה אחרי, קבע בין היתר מקנמרה כי ממשל לינדון ג'ונסון לא השכיל להקשיב לרחשי הציבור וההתנגדות בקונגרס, שהיו בבחינת "חוכמת המונים" שהייתה האיתות הטוב ביותר לכישלון המדמם הצפוי.
ממשלת המיעוט הקיצונית בתולדותינו והעומד בראשה צועדים בדרכיה של ההיסטוריה האמריקאית המדממת בווייטנאם בעודם פועלים בניגוד גמור לדעת הקהל, ללא רוב בכנסת, עם זינוק דרמטי בסיכון לחטופים בהינתן הרחבת הלחימה, עם שחיקה חמורה בכשירות כוחות המילואים הפוגעת בכשירותו המבצעית של צה"ל ללחימה בזירות נוספות, ועל אף התנגדותו הנחרצת של הרמטכ"ל המפגין אומץ רב בעמדותיו מול הממשלה שהחליטה על "השתלטות" (מונח מכובס כשלעצמו) על העיר עזה.
אך כאן לא נעצרים המחירים הכבדים הכרוכים במהלך. הקהילה הבינלאומית והאזורית כבר מתנגדות לו; בארצות-הברית דעת הקהל סולדת מהעניין בעוד המפלגה הדמוקרטית מעמיקה את הסנטימנט אנטי-ישראלי, שעליו עוד נשלם בעתיד מחירים כבדים; גרמניה, יצואנית הנשק החשובה לישראל, כבר שוקלת אמברגו נשק; וראש הממשלה נתניהו מיתמם כדרכו בקבינט משל אין הכוונה לכבוש הרצועה אלא "רק לסלק את חמאס", על אף הבהרות היועמ"שית והפרקליטות הצבאית כי מהלך שכזה ישית על ישראל לפי הוראות הדין הבינלאומי חבויות כבדות משקל העולות לכדי ממשל צבאי ואחריות לאוכלוסייה בת יותר משני מיליון איש, ביטחונית, מדינית וכלכלית. זאת, בעוד שנים על גבי שנים ממשלות ישראל פעלו בזהירות ובתבונה תוך הכרה במגבלות הכוח, אך דומה כי מבחינת נתניהו – אחריו המבול ולעזאזל המדינה.
למען הישרדותו הפוליטית, ראש הממשלה נתניהו מוכן להקריב את ליבת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, ובה תמיכת ארצות-הברית ושימור חופש הפעולה הצה"לי, כמו גם את השרידים האחרונים לתמיכה בינלאומית לאחר זוועות 7 באוקטובר. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להערכה הסבירה, כי בדומה למסריו הסותרים למשפחות החטופים בדבר עסקה קרובה שנמוגה הפלא ופלא כהרף עין – כך גם ראש הממשלה נתניהו מתעתע בשותפיו הקיצוניים-משיחיים לקואליציית המיעוט, בעודו מכוון אך ורק לכיבוש על הנייר. לטובת תעלוליו הפוליטיים, בבחינת שרידותו אמנותו, נתניהו נכון להמשיך ולשחק במשחק הדמים העזתי ולהתמקד כהגדרתו ב"פירוז מעוזי חמאס בעיר עזה" – מהלך יומרני, שתוחלתו עומדת בספק, שיגבה מחיר כבד – ואז ייבלם, על כלל נזקיו המצטברים.
בחודשים שיעברו עד שנתניהו ישיג את מטרותיו הפוליטיות, ישראל תהפוך למצורעת בעולם. האנטישמיות תשבור את השיאים של עצמה, סנקציות כלפינו יהפכו לנורמה ומומחים למשפט בינלאומי יבחנו ברצינות אם יש יסוד לטענות בדבר פשעי מלחמה ואף חשדות חמורים יותר
בחודשים שיעברו עד שנתניהו ישיג את מטרותיו הפוליטיות, ישראל תהפוך למצורעת בעולם. האנטישמיות תשבור את השיאים של עצמה, סנקציות כלפינו יהפכו לנורמה ומומחים למשפט בינלאומי יבחנו ברצינות אם יש יסוד לטענות בדבר פשעי מלחמה ואף חשדות חמורים יותר. כל אחת מאלו, גם בפני עצמה, מהווה נזק עצום וארוך טווח לנו כישראלים ולמדינה, הרבה אחרי שנתניהו יפנה את כיסאו.
עם נדוניה זו של השמדת ערך ומחירים עצומים במישור הבינלאומי, יוכל לשוב ראש הממשלה אל חבר מרעיו הקיצוניים בתקווה לצלוח את מושב החורף ולכלות את ימיה של הממשלה, תוך המשך שחיקת המוניטין שלנו בעולם, פגיעה בכלכלה, בציבור, בנושאים בנטל השירות, בחטופים, בדמוקרטיה – ובכל מה שקשור בטוב שנבנה כאן בעמל כה רב.
הציפייה כי שומרי הסף לבדם יבלמו את האסון המתדפק על דלתותינו בדמות המשך דימום המערכה ברצועה – איננה ריאלית. על הציבור והמגזר העסקי להתאגד ולבחון חלופות שיצרו את צעדי הממשלה, עד יעבור זעם – וטוב מכך, עד אשר יבואו בחירות שיסלקו מחיינו את התאונה ההיסטורית המכונה ממשלת נתניהו השישית.
