זה אפילו לא אכלו לי שתו לי. גם לא עוד מופע התבכיינות של שר המשפטים יריב לוין שרואה צל הרים כהרים, שמנהל כבר שלוש שנים מלחמת חורמה במערכת המשפט הישראלית, שלא נח מזעפו גם בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, שקורעת ומרסקת את העם הזה כבר 22 חודשים. זו קפיצת מדרגה ברמה אולימפית, קפיצת מוט, אם לדייק, בלי אפשרות לנחיתה על המזרון גם אם הוא יונח מתחת לאפו של השר.
קשה להבין איך הדבר הזה קרה, איך התנהלה שרשרת הפיקוד במקרה הזה. מה בדיוק היה שם שהוביל לנעילת חדרה של היועמשית. לוין קרא למנכ"ל שלו, אמר לו "לך תנעל לה את החדר?". המנכ"ל זימן בהול את העוזר שלו, "שמע" אמר לו, "צריך לסגור את הדלת לגלי בהרב-מיארה?" העוזר כידרר לעוזר שלו, שהעביר הלאה במורד העוזרים עד שהגיעו לג'ינג'י עם המפתחות ושלחו אותו לנעול את המשרד שבו עובדת היועצת המשפטית לממשלה?. וכל זה בלי שאיש בדרך לא כחכח בגרונו, לא השתעל קלות, לא הנמיך קול, לחשש בהכנעה ואמר "רגע, בואו נחשוב על זה עוד שנייה. כלומר, אם צריך, יבוצע, אבל אולי, שמא, כדאי להקדיש לעניין עוד רגע של מחשבה?".
זה לא רק מעשה איוולת יוצא דופן אפילו בהתנהלותה המופקרת של הממשלה הזו, ששוברת שיאים אחת ליום. זה אקט אלים, גס רוח, הורדת ידיים ברמה של שיכורים בבית מרזח. וככל הנראה גם מעשה בלתי חוקי. לחשוב שהיועצת המשפטית לממשלה מגיעה לעבודתה במשרד שמשמש שנים את היועמ"שים לדורותיהם ומגלה שהחליפו את המנעול, שהיא צריכה לקושש חדר כדי לעשות את עבודתה. ובתוך כך לזכור שהנועל הוא שר המשפטים, לא איזה אחד בלי תיק שהמציאו לו משרד רק שיירגע. שר המשפטים וחבר בכיר בקבינט, ואם לא די בכך זה האיש שמשמש ממלא מקום ראש הממשלה כשזה יוצא לסיוריו בעולם, או נכנס לנבצרות זמנית מסיבות בריאותיות. נועל המשרדים שנתניהו מפקיד בידיו, פעם אחר פעם, את מפתחות המדינה.
ואחרי שנעל, גם הנפיק את תירוצי גן טרום-חובה של חדווה, מבלי שטרח אפילו להכחיש. "הלשכה היא לשכתו של שר המשפטים", טען לוין, "ולא של עורכת הדין בהרב-מיארה", כאילו מדובר במישהי מאחד המשרדים הסמוכים לקריה שהתגנבה לו לחדר. וזה לא נגמר שם. "התנהלות תמוהה", הוא אמר, "מצד מי שכבר הודחה מתפקידה". נח בעשר שגיאות בעיקר נוכח העובדה שבג"ץ הקפיא את ההדחה. והכי בא לבכות כשהוא מגדיר את התנהלותה של בהרב-מיארה "תמוהה". אם התנהלותה תמוהה, איזה מינוח יתאים להתנהלותו הוא?
אז התנועה לאיכות השלטון הגיבה מיידית, ובצדק, וקראה לפתוח בחקירה פלילית. רק שקשה להאמין שזה מה שיקרה במדינה שבה שר המשפטים נועל דלתות; חבר בכיר בקבינט, אריה דרעי, משקר במצח נחושה גם כשמשמיעים לו את ההקלטה שבה קרא לחרדים שלא להתגייס; ראש הממשלה אומר שהוא מאמין לדרעי ולא להקלטה; ושר הביטחון ישראל כץ, סוג של מריונטה שגידלה שריר, מנצל את המפתחות שהופקדו בידיו וסוגר את דלת משרדו בפני הרמטכ"ל אייל זמיר, ומסרב לפגוש אותו. יש לו, במלחמה הזו, שבה חטופים נגמרים במנהרות וחיילים נהרגים מעליהן, עיסוקים יותר חשובים. פגישות עם חברי מרכז שמשחרים לפתחו אולי? אז הוא לא מוצא זמן להיפגש, אבל מוצא זמן לא לאשר מינויים הכרחיים בצמרת הצבא.
מי שנזרקים מחוץ לביתם יחד עם בהרב-מיארה וזמיר, מי שמוצאים עצמם מול דלת טרוקה – הם אזרחי ישראל, שכל מה שנשאר להם זה לבהות במחזה האימים, בדלתות הנסגרות, זו אחר זו, בפניהם
ומי שנזרקים מחוץ לביתם יחד עם בהרב-מיארה וזמיר, מי שמוצאים עצמם מול דלת טרוקה, מודרים מהשפעה, אנוסים לתמרן בתוך מבוך מטורלל שהממשלה הזו קלעה אותם לתוכו – הם אזרחי ישראל, שכל מה שנשאר להם זה לבהות במחזה האימים, בדלתות הנסגרות, זו אחר זו, בפניהם. ישר בפרצוף.
