תוכניות הטלטול, מדויק יותר לקרוא להן תכניות הטרטור, של תושבי עזה התחילו כבר בנובמבר 2023, חמישה שבועות אחרי פרוץ המלחמה. אז עוד עמדו רבבות בתי מגורים, בתי ספר, גני ילדים, מרפאות ובתי חולים במקומותיהם, אך די במהירות הם עברו כיסוח רציני בירי פצצות מהאוויר ומהקרקע ובזריקת מטעני נפץ רבי-עוצמה. אין אפילו רחוב אחד בעזה שבו נשארו כל הבניינים. ישראל הייתה הראשונה (ארה"ב הגיעה בעקבותיה) להציע שלמען השיפוץ והבנייה מחדש של הרצועה, יעברו העזתים "באורח זמני" לחצי האי סיני. מי יודע לכמה זמן, ואם יהיה בכלל תאריך מחייב לשובם.
א-סיסי קפץ על שתי רגליו ודהר למיקרופונים להכריז על סירובו. אם לישראל כל כך דחוף להוציא את תושבי עזה, הודיע הנשיא המצרי, שתקלוט אותם בבאר-שבע. יועציו הזדרזו לפרט את שמות היישובים הישראליים שבהם ניתן "לארח" את הפלסטינים מעזה: באר-שבע, רהט, ערערה, תל שבע כסייפה וחורה. העיקר שצרת שני המיליונים לא תנחת על מצרים. מה אנחנו צריכים להבין? א-סיסי בועט חזק, תושבי עזה הופכים נטל על הכתפיים הישראליות ומצרים תמחא כפיים.
עם זאת, כמעט מאה אלף תושבי הרצועה כבר הגיעו מאז 8 באוקטובר לקהיר. מי שיכלו להשאיר סכומי עתק במסוף הגבול המצרי ברפיח קיבלו זכאות לעבור. עשרת אלפים דולר למבוגר ו-6,000 אלפים דולר לילד עד גיל 15. הפצועים קיבלו פטור. לכל אחד התלוו ארבעה בני משפחה, חלקם נאלצו לשלם במסוף הגבול. אבל אם מישהו חלם על חולות סיני כמתחם אירוח, א-סיסי הבהיר בלשון חד-משמעית: "סיני זה הגבול המצרי (עם ישראל) ולא תהיה דריסת רגל לתושבי עזה".
סומלילנד הייתה היחידה שהזדרזה לתת מענה חיובי. אלא שבמקרה הזה, גם הפלסטינים לא מתלהבים. השאלה היא איך יעטפו עבורם את ה"מתנה"
גם ירדן קלטה אלפי פליטים חולים ובני משפחותיהם. אף אחד לא חולם לחזור לרצועה. אינדונזיה ומלזיה שלחו מטוסי סיוע. בטיסה חזרה הם התמלאו בתושבי הרצועה שהחליטו להימלט למקומות רחוקים. מדינה מוסלמית נוספת שיגרה התחייבות לקלוט, אבל עד עכשיו לא נשלח מטוס ולא הגיע אפילו פליט אחד מהרצועה. איפה זה עומד? ככל הנראה, משחקי לשון והצהרת כוונות, לא יותר.
למרות הכל, טראמפ ונתניהו הולכים שלובי זרוע עם התוכנית ליישוב מחדש של העזתים. טראמפ הוא הביצועיסט, אם לשפוט לפי סיסמאותיו. ביבי הוא זה ש"לא מוכן להתפשר". טראמפ מציע (רק מציע, בשלב זה) להפוך את עזה לעיר תיירות, בלי פלסטינים, ביבי כמעט פותח את שערי עזה לסמוטריץ' ומשוגעי הימין.
המדינות הבאות שהיו על הכוונת כמועמדות לקלוט את העזתים הן לוב, אינדונזיה ואתיופיה. המוסד כבר פנה, אך ככל הידוע קיבל תשובה לא מתלהבת. אחריהן בתור: סודן, סומלי וסומלילנד. האחרונה הייתה היחידה שהזדרזה לתת מענה חיובי. אלא שבמקרה של השלוש האלו, אפילו הפלסטינים לא מתלהבים. השאלה היא איך יעטפו עבורם את ה"מתנה", והאם יהיו מקומות עבודה פנויים בשבילם. אחמד חוראס, תושב עזה, הודיע בערוץ "אל-ג'זירה": "כבר עברתי מאה פעמים של כמעט ניסיון חיסול בירי ממטוסי חיל האוויר הישראלי. שמונה פעמים הזיזו אותי ואת ילדיי מהצפון לדרום, מהאוהלים על רצועת חוף הים למקומות מסתור שאני לא יודע איפה בדיוק נמצאים. מצידי, הכי טוב ונכון לסיים את חיי ברגע זה, במקום שבו נולדתי. מה יש לי במקום שקוראים לו סומלילנד?" גם מרים אחמד, שמתגוררת באוהל צמוד, מבהירה: "התרגלנו לחיי הנדודים בעזה. אנחנו לא מתכוונים לצאת למקום שאין לנו שייכות אליו, ומי בכלל יבטיח אוכל ופרנסה לילדים שלנו?"
מצרים עדיין מאמינה שעבודות התשתית והבנייה מחדש ברצועה יימסרו לפועלים מצרים. זה יהיה הפתרון המושלם עבור הנשיא א-סיסי למצוקת מקומות העבודה במדינה. הוא אמנם היה מעדיף שהעבודות יתבצעו בשעה שהעזתים נשארים ברצועה, אבל המשבר הכלכלי במצרים קשה מאוד, ואם יבטיחו לו תעסוקה למאה אלף פועלים ומהנדסים - הוא יתקפל. גם אז לא בטוח, חשוב להדגיש. אלא שעכשיו צץ פתרון חדש: דרום-סודן. ראש המוסד, דדי ברנע, כבר עובד על עסקה משולשת עם ידידת ישראל. הם יקלטו את מאות אלפי הפליטים הפלסטינים, טראמפ ומדינות ערב העשירות יממנו, הפועלים הזרים יוכלו לעבוד ברצועה בלי הפרעות. והשאלה הגדולה: אם כל זה יתממש, כמה פלסטינים ירצו בכלל לחזור לרצועה?
פורסם לראשונה: 00:00, 14.08.25
