חצי שנה שאני כבר חופשי. חופש שייחלתי לו במשך כל כך הרבה זמן, עד לנקודה שכבר לא האמנתי שיגיע יום ואני אראה אותו. אבל החופש הזה הגיע ביחד עם הרבה תובנות, שאותן אני מנסה ליישם ולפעול לפיהן עד היום. כשיצאתי לחיים זה היה כאילו נולדתי מחדש.
היה בי משהו טהור, הבנתי את ההבדל בין טוב לרע, האמנתי בטוב ליבו של האדם ובכך שרוב האנשים לא נולדים רעים, אבל החינוך והסביבה הם שגורמים לכך. האמנתי שעם רצון טוב ניתן לשנות את העולם ופשוט רציתי שאנשים ישימו את המחלוקות בצד וילחמו למען מטרה משותפת.
אחרי היציאה שלי מהשבי האמנתי באחדות, שאחרי מה שעברנו ב–7 באוקטובר התעוררנו. התעוררנו לכך שהוויכוחים על צדקתנו האישית מחלישים אותנו כחברה, שבסוף אנחנו משפחה אחת שיודעת להירתם ולעזור אחד לשני כשצריך, שלמדנו לשים את עצמנו בצד למען האחר ולמען כך שיהיה לנו יותר טוב במדינה. זו אחדות מבחינתי – שכל אחד מנסה ללמוד מהאחר ומנסה להשתלב במקום שלו בחברה בצורה שתניב הכי הרבה תועלת ושמחה לעצמו ולסובביו.
כשחזרתי הביתה גיליתי שלא הכל התרחש כפי שדמיינתי. מצד אחד, ולשמחתי גיליתי הקרבה שאין כמוה למען האחר, יותר ממה שיכולתי לדמיין, גיליתי כמה אנשים נתנו למען המדינה ולמען השחרור שלי ושל אחיי ואחיותיי, החטופים והחטופות. גיליתי כמה ערבות הדדית הייתה פה בניסיון לעזור למי שלא מסוגל לשאת בנטל השעה. ראיתי ניסיון להצמיח פה תהליך בריא של בנייה חברתית חדשה, שבה אין חשיבות לימין ושמאל, מוצא או כל פרמטר מפלה אחר אלא רק לעובדה שהאדם שלידי צריך עזרה, כמשפחה.
העובדה שיש מי שקישר בין שחרור חטופים לשמאל או לכל שיוך אחר ומציג את השחרור כאילו הוא רק של חלק מהאוכלוסייה ולא משאלת ליבו של כמעט כל אזרח בישראל, היא מלאכת מחשבת של גורמים קיצוניים ואינטרסנטים
לצערי גם גיליתי שלא כולם שותפים לתהליך הזה, שיש מי שמנסה להחזיר אותנו לאחור ורוצה להמשיך לחיות בחברה מפולגת שמקטלגת אנשים לפי סיסמאות וכותרות שטחיות. העובדה שיש מי שקישר בין שחרור חטופים לשמאל או לכל שיוך אחר ומציג את השחרור כאילו הוא רק של חלק מהאוכלוסייה ולא משאלת ליבו של כמעט כל אזרח בישראל, היא מלאכת מחשבת של גורמים קיצוניים ואינטרסנטים, בשלל דעות שרכבו על הכאב של המדינה בשביל אידיאולוגיה אישית ורווחתם. כשאני כותב את המילים האלו אני מרגיש מחויב להסביר כיצד אני מגיע למסקנות שכאלו, לכן אפרט את נקודת מבטי. אחרי השחרור היה לי חשוב לפגוש את כל קצות הקשת החברתית – מהבית שלי, הקיבוץ הליברלי, השיתופי במובן מסוים והחילוני, דרך חברה עירונית אינדיבידואלית ועד אנשים עם אידאולוגיה דתית ואזרחית מגוונת. מכולם קיבלתי משהו אחד: המון חום ואהבה, שמחה אמיתית על כך שחזרתי הביתה ושניתנה לי האפשרות לחזור למשפחה ולאהוביי. מנגד גם ראיתי איך כמעט בכל מקום ישנם אלו שנפלו להנדסת תודעה. זה התבטא בחוסר רצון לאינטראקציה או להישיר מבט, או בזריקת הערות פוגעניות, כמו הנהגים שמקללים את משפחות החטופים ומיד ממשיכים לנסוע במהירות כדי שלא יראו מי הם. אך גם האנשים האלו, באופן מפתיע, בזכות המוסר והתחושה הפנימית, הבינו בסוף שיש משהו לא בסדר באופן חשיבתם. כמובן שדעתם השתנתה באופן דרסטי ברגע שהזדהיתי כאחד החטופים. מיד אומרים שברור שטוב שחזרתי והלוואי שכולם יחזרו. כל אלה מצביעים מבחינתי על מוסר כפול – הראשון הוא זה שקיים עמוק בתוכנו ויודע להבדיל בין טוב ורע, והשני הוא זה המעוצב על פי החוויות מהסביבה והמודל שהיא מציגה בפנינו, שממנו אנחנו צריכים להיזהר.
כששמר עליי מחבל אחד ואחרים לא ראו, היה מי שרצה לדבר ורצה להבין מי אני. אך תמיד כשהיו לידי כמה מחבלים הדינמיקה הייתה של שנאה. חלקם באמת היו אנשים רעים. נראה שלא טוב האדם מהיוולדו באופן אבסולוטי
את המוסר הכפול הזה ראיתי גם מעבר לגדר, אצל המחבלים ששמרו עליי. כששמר עליי מחבל אחד ואחרים לא ראו, היה מי שרצה לדבר ורצה להבין מי אני. אך תמיד כשהיו לידי כמה מחבלים הדינמיקה הייתה של שנאה. חלקם באמת היו אנשים רעים. נראה שלא טוב האדם מהיוולדו באופן אבסולוטי. אך היו גם כאלו שראיתי את החינוך התרבותי והשנאה שהם לומדים לשנן מילדות באה לידי ביטוי כלפיי, עד לרגע שהם צריכים להילחם במוסר הפנימי שלהם, כשהם רואים שאני אדם עם תכונות ורגשות בדיוק כמוהם.
אנחנו עם קטן עם כל כך הרבה הון אנושי. אנשים שעשו חיל בכל תחומי המדע וההתפתחות האנושית. אנחנו צריכים להסתכל על כל אחד ואחד מאיתנו ולראות את ייחודיותו ולהבין שאנחנו משפחה אחת ושאם נמשיך לריב בתוך עצמנו, שונאינו הם אלו שיגברו עלינו ויבואו לכלותינו. אך אם ננסה להיות כמקשה אחת, אין מי שיכול לעמוד מולנו. המוסר שלנו כחברה הוא הלפיד שמוביל אותנו בחשכה שמתעצמת בעולם, אומרים עלינו שאנחנו אור לגויים, ועלינו לקיים את הקווים האלו כחברה, אחרת אין לנו עתיד. עלינו להסתכל עמוק פנימה, לנשמה, ולפעול על פיה. לא לפחד לבקר את הקרובים לנו על שנאת חינם, והכי חשוב – לא ליפול לתוך שנאת חינם והנדסת תודעה בעצמנו. שכל אחד יהיה שומר הסף של החברה שלנו – הישראלית, היהודית. זה מה שיוביל אותנו לניצחון הגדול באמת ולא לניצחון שמישהו הכתיב לנו.
הביאה לדפוס: ליהיא גורדון
פורסם לראשונה: 00:00, 15.08.25
