כמעט שנתיים חלפו מאז שטבח 7 באוקטובר קרע את חייה של שורדת השבי ילנה טרופנוב מניר עוז. בעלה ויטלי נרצח בקיבוץ בבוקר מתקפת חמאס, והיא נחטפה לרצועת עזה. גם בנה סשה ובת זוגו ספיר כהן - לימים ארוסתו - נחטפו. ילנה נותרה בלי בית ובלי שגרה, אבל עם מאבק להחזיר את בנה הביתה. כעת, חצי שנה אחרי שחזר מהשבי בעסקת החטופים האחרונה, היא מנסה לראשונה להרים את הראש - ולבנות את חייה מהתחלה.
סשה טרופנוב במסוק ביום שחרורו
(צילום: דובר צה"ל)
"אני אומרת כל יום תודה לאלוהים שסשה השתחרר", שיתפה, "אבל אני לא יכולה לשמוח באמת כשאני יודעת שיש אימהות אחרות שעדיין מחכות. הייתי שם, אני יודעת שאין חיים במצב הזה".
משפחת טרופנוב מתגוררת בכפר המכביה מאז הטבח. "עוד מעט שנתיים כאן. רק עכשיו אנחנו מתחילים לחפש דירות. עד שסשה חזר לא יכולנו לחשוב על זה בכלל, היינו עסוקים בלהחזיר אותו", אמרה על בנה, שנורה ברגלו בבוקר 7/10 ובשבוע הבא יעבור ניתוח. ילנה חוזרת כל שבוע לניר עוז, שלוש פעמים בשבוע, כדי להאכיל את חתולי הקיבוץ: "זה היה התפקיד של ויטלי. זו הירושה שלו. שניים מהחתולים שלנו נשרפו עם הבית, השלישי ניצל, ואני לא מוותרת על זה.
"הבית שלי נשרף, והבית של אמא שלי מיועד להריסה", המשיכה. "אין לי בית בשום מקום. אנחנו מחפשים מקום בשבילי, ובשביל סשה וספיר. עד עכשיו גרתי תמיד עם בעלי. כשאמצא דירה, זו תהיה הפעם הראשונה שאגור לבד", אמרה, וציינה את חתונת בנה כסימן של תקווה בעבורה: "אנחנו מתכננים את החתונה של סשה. זה מרגש, אבל הכי קשה שוויטלי לא יהיה שם. הכי חשוב שהם יתחתנו, יביאו ילדים ונראה דור המשך".
את המזוודות מביתה ההרוס בניר עוז פרקה בכפרה המכביה רק אחרי שבנה חזר מרצועת עזה. גם לקבר של בעלה ויטלי הלכה רק עם סשה, בפעם הראשונה. "זה היה עצוב מאוד. כל השנה וארבעה חודשים שהוא היה בשבי, חייתי רק במאבק", סיפרה, "עכשיו אני מתחילה להשתקם. חוזרת לבדיקות רפואיות, לטיפול פסיכולוגי, מנסה לחיות.
"אל תאבדו תקווה. זה קשה מאוד, וגם אני איבדתי אותה כמה פעמים, אבל אנשים סביבי חיזקו אותי", פנתה למשפחות החטופים שעדיין נאבקות על שחרור יקיריהן. "אם לא יוציאו אותם – שיקום לא יהיה. כל מי שיצא, נשאר מחויב למי שנשארו".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.08.25
