"זו ההחלטה החשובה ביותר שקיבלתי", סיפרה מ', אם מעיר בשרון, שנאבקה חודשים ארוכים כדי להשאיר את בתה בת השש שנה נוספת בגן חובה של העירייה. "לח' יש יכולות שכליות מאוד גבוהות והן היו בפער מהיכולות הרגשיות שלה". ח', כמו ילדים רבים שגדלו לתוך משבר הקורונה והמלחמה המתמשכת, סבלה מקשיים רבים.
לדברי האם, "בשנה שעברה היה לה קשה מאוד רגשית, היא הייתה בוכה הרבה והייתה לה תחלופה גבוהה של גננות. עכשיו, הבת שלי עולה מוכנה לכיתה א' לאחר שהתחזקה שנה נוספת בגן וקיבלה מעטפת באמצעות גננת שילוב ושעות בתרפיה ואמנות וכישורים חברתיים. חיזקנו אותה גם באופן פרטי בריפוי בעיסוק ומפגשים עם פסיכולוגית. היא עולה בשלה ומוכנה, כפי שלא הייתה שנה שעברה".
אלא שעבור ילדים צעירים רבים והוריהם, אין מזל כמו שהיה לח' ומשפחתה. אנשי חינוך והורים מתלוננים כי בשנים האחרונות משרד החינוך מערים קשיים על הורים שמבקשים להשאיר את ילדיהם שנה נוספת בגן חובה, למרות משברי הקורונה וסבבי לחימה שחייבו למידה מרחוק והעמיקו פערים רגשיים ופערים במיומנויות תפקוד בסיסיות.
לדבריהם, מדיניות זו נובעת משיקולים של חיסכון כלכלי. טענותיהם משתקפות גם בנתוני משרד החינוך: בחמש השנים החולפות חלה ירידה בעשרות אלפים בקרב ילדים שנשארים שנה שנייה בגן חובה, חרף עלייה טבעית במספר הילדים שעולים מדי שנה לכיתה א'. בשנת הקורונה, 2020, נשארו 24,854 ילדים שנה שנייה בגן חובה והם היווה 4.6 אחוז מכלל השנתון. לעומת זאת, השנה, 2025, נשארו שנה שנייה בגן 20,424 ילדים, שמהווים 3.8% מהשנתון.
"ילדים מתמודדים עם סטרס מוגבר, נסיגות התפתחותיות, קשיים רגשיים והורים רבים מתקשים לתמוך בילדיהם ולמרות החמרה רגשית ותפקודית בקרב הילדים, אין עלייה במספר הילדים שנותרו שנה שנייה בגן חובה. מורים בחינוך היסודי מדווחים על קשיים רגשיים ולימודיים של רבים מהילדים המגיעים לכיתה א'", תיארה פרופ' קלודי טל, פסיכולוגית התפתחותית ומרצה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט.
לדבריה, בעקבות נטייה בעבר אצל חלק מההורים לדחות מעבר לכיתה א' גם ללא סיבה מקצועית, דבר שייקר את עלויות החינוך, גובשה מדיניות שמגבילה את האפשרות להשאיר שנה נוספת רק למקרים חריגים של עיכוב התפתחותי, מצוקה רגשית או נסיבות משפחתיות יוצאות דופן. "אין ספק שגם שיקולים כלכליים ממלאים כאן תפקיד משמעותי"', חרצה פרופ' טל. "לא צריך לשאול האם הילדים 'מוכנים' לכיתה א', אלא האם מערכת החינוך מוכנה לקלוט את הילדים כפי שהם. אחרי שנתיים סוערות כל כך, אי-אפשר לצפות מהילדים להשתלב כאילו לא קרה דבר".
פרופ' קלודי טל צילום: עופר עמרםפרופ' עדי יפה, מומחית לגיל הרך מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן מתארת שלירידה בשיעור הילדים שנשארים שנה שנייה יש השלכות המתבטאות בהישגים הנמוכים בשנים הראשונות לבית הספר. "המנהלים מודעים לקשיים שיש ויהיו לתלמידיהם, אך לא תמיד יש להם תשובות", אמרה פרופ' יפה."מבחנים מראים שהישגי הילדים יורדים במגזרים השונים בעקבות הקורונה גם בכיתות ב' במיומנויות שונות כולל כתיבה בשנתון שלאחר הקורונה".
אמנם אין שינוי בנהלים, אך משרד החינוך מודע לכך שמגוון רמות התפקוד גבוה יותר, וההנחיה לבתי הספר לקיים קליטה "רכה" של התלמידים, תוך איתור ומתן מענים ככל האפשר בגן, ובתי הספר מונחים להעביר מסר להורים לפיו "ייתכן שחלקכם דואגים ומוטרדים מההשלכות שתהיינה למעבר לבית הספר. חשוב לזכור כי העלייה לכיתה א' הינה מעבר התפתחותי טבעי בחיי הילד, וחשוב שגם ההורים ישדרו אמונה בכוחות שלהם להתמודד, יעבירו מסר של תקווה ויקפידו לא לשדר לחץ בנוגע למעבר לכיתה א'".
אלא שפרופ' יפה מספרת כי לפי דיווחי המנהלים, לרבים מהם אין כלים להתמודד עם הצרכים המשתנים. "נראה כי היה על המשרד להפעיל גמישות יתר במעבר לכיתה א', אף כי לא ניתן לקבוע כלל גורף בעניין. ייתכן וכי המסר להורים היה צריך לעמוד גם על קשיי הילדים וההורים, עם מתן מענה רחב יותר באופן משמעותי לצוותים החינוכיים ולהורים", קבעה.
בלה בל אנג'צילום: רוני נאמןבלה בל-אנג', מרצה בחוג לגיל הרך במכללת אפרתה, טוענת כי הביקורת לא בהכרח מוצדקת. "ייתכן שהשינוי במדיניות נובע בגורם כלכלי, או אולי בשל הטענה הרווחת שלא נמצאה יעילות לטווח ארוך בהשארה שנה נוספת בגן ושיש גם חסרונות לגישה הזו. בנסיבות מסוימות ההישארות בגן היא מהלך הולם שיסייע להתפתחות הילד, באחרות ההישארות לא תגרום לשינוי המצופה ואף עלולה להיות בעלת השלכות שליליות ארוכות טווח", הסבירה.
בל-אנג' מסייגת את תמיכתה במהלך ואומרת כי תפקיד מערכת החינוך לתת מענה הולם לילדי גן חובה שיש ספקות לגבי יכולתם להסתגל למסגרת הבית ספרית. "הפתרון אינו בשינוי מדיניות חד וביצירת הליך בירוקרטי ארוך ומורכב כמחסום להורים, אלא מתן בחירה אמיתית לדמויות המכירות היטב את הילד/ה: ההורים והגננת בליווי מקצועי של פסיכולוג הגן", סיכמה.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: ״ההחלטה על השארת ילד שנה נוספת בגן מתקבלת אך ורק משיקולים מקצועיים ותוך בחינת טובתו האישית של כל תלמיד. הטענה בדבר שיקולי חיסכון היא חסרת יסוד – המדיניות נקבעת משיקולים חינוכיים והתפתחותיים בלבד. במקרים שבהם עולה צורך ייחודי, מתקיים בירור מקצועי בשיח עם ההורים, ועל בסיסו מתקבלת ההחלטה להשאיר שנה נוספת בגן. המשרד מכיר בכך שלאור תקופת המלחמה ניכרים קשיים בקרב כלל שכבות הגיל, ולשם כך מופעלות תוכניות חוסן שונות וליווי פדגוגי המסייעות בהתמודדות הרגשית והלימודית. עם זאת, אין מדובר בתופעה ייחודית למעבר מהגן לכיתה א'״.
