שנים אני עוסק בתחום הכלכלי, קראתי מאות מאמרים וכתבתי עשרות, אך מעולם לא נתקלתי במאמר פוליטי המתחפש למאמר כלכלי שטחי כמו מאמרם של פרופ' קרנית פלוג ופרופ' יעקב פרנקל, "כיבוש עזה: הסכנה הכלכלית", שפורסם אתמול ב"ידיעות אחרונות". שני אקדמאים כתבו טקסט המבוסס על הנחות כלכליות שאינן נתמכות בנתונים, ולאחר מכן טענו שלא מתקיים דיון כלכלי בשאלה שהיא מהותית לעתיד האומה: "האם נחזור לסבב מלחמות כל שנתיים או שננסה לפתור את הבעיה מהשורש גם אם התוצאה אינה מובטחת".
אני לא זוכר שהכותבים הנכבדים דרשו דיון כלכלי לפני הסכמי אוסלו. גם לפני תוכנית ההתנתקות לא שמעתי מהם דרישה לניתוח כלכלי מעמיק. בפועל, דוחות רשמיים של מבקר המדינה ושל בנק ישראל העריכו את הנזק הכלכלי הישיר והעקיף של ההתנתקות במיליארדי שקלים - מפירוק ההתיישבות, דרך מיגון יישובי הדרום, ועד הקמת גדר ברצועה בעלות של כ-4 מיליארד שקל.
1 צפייה בגלריה
נגידי בנק ישראל לשעבר, פרופ' קרנית פלוג ופרופ' יעקב פרנקל
(צילום: אלכס קולומויסקי ויורם רשף)
גם לגבי הנתונים הדמוגרפיים יש חוסר דיוק. הכותבים ציינו 2.2 מיליון תושבים בעזה, בעוד הערכות עדכניות שונות מצביעות על מספר נמוך יותר, הנע סביב 2 מיליון תושבים. כאשר נתונים בסיסיים מוצגים באופן מנופח, קשה לבסס עליהם ניתוח כלכלי רציני.
הטענה שלפי אמנת ז'נבה על ישראל להשתתף בעלויות שיקום עזה, לאחר שהותקפה באכזריות ונרצחו אזרחיה בברוטליות, מנותקת מהמציאות. כפי שכתב ג'ורג' אורוול: "יש רעיונות כל כך מופרכים שרק אקדמאים יכולים להאמין בהם".
בנוגע לגיוס המילואים - הכותבים זרקו לחלל האוויר מספרים של מעל 200 אלף חיילים מגויסים, אך בפועל הנתונים נמוכים בהרבה
בנוגע לגיוס המילואים - הכותבים זרקו לחלל האוויר מספרים של מעל 200 אלף חיילים מגויסים, אך בפועל הנתונים נמוכים בהרבה. יתרה מכך, אם נצליח לפרק את שלטון חמאס ברצועה, ייתכן שבעתיד נזדקק לפחות ימי מילואים - וזה שיקול כלכלי משמעותי לטווח הארוך.
גם החשש מעליית פרמיית הסיכון של ישראל מוצג באופן חלקי. ישראל מתמודדת כיום עם לחימה בכמה חזיתות, אך דירוג האשראי שלה לא ירד. עם סיום המערכה, יש סבירות גבוהה שהדירוג הבינלאומי דווקא יעלה. הכותבים מציינים כדוגמה שלילית את מכירת אחזקות קרן העושר הנורווגית בחברות ישראליות, אך מתעלמים מהעובדה שחברות בינלאומיות כמו אנבידיה בוחרות להקים כאן מרכזי פיתוח במיליארדים, ומהזמנות ענק של התעשייה הביטחונית בסכומים שלא היו בעבר.
הטענה לפגיעה בהיי-טק גם היא אינה חדשה. שמענו איומים דומים בתקופת הדיון ברפורמה המשפטית, וחלק מאנשי התעשייה אף פנו לחברות דירוג אשראי כדי להשפיע על דירוגה של ישראל. בפועל, הכלכלה הישראלית הוכיחה עמידות: רזרבות המט"ח חצו את 225 מיליארד דולר - שיא כל הזמנים; המשק נמצא בתעסוקה מלאה; לאחר כמעט שנתיים של מלחמה, הביקוש בשווקים גדל; הבורסה מתפקדת היטב; והתוצר לנפש עומד על מעל 58 אלף דולר - גבוה יותר ממדינות רבות באירופה.
יתרה מכך, נדמה כי הכותבים מתעלמים מהחיים עצמם. מי שגר בעוטף עזה יודע מה זה לשלוח ילדים לבית ספר תחת אזעקות יומיומיות, לחיות עם חרדות ועם שגרת חירום בלתי נסבלת. ייתכן - ואני מדגיש, ייתכן - שמהלך צבאי שיביא להפלת שלטון חמאס יוכל לייצר שקט בדרום ולתרום גם ליציבות כלכלית ארוכת טווח.
ולבסוף, אם לכותבים הייתה יושרה אינטלקטואלית, הם היו צריכים לכתוב בפשטות: "אנחנו מתנגדים לכיבוש עזה מסיבות פוליטיות". זהו טיעון לגיטימי. אבל לרתום את עולם הכלכלה להצגת מאמר פוליטי במסווה של ניתוח מקצועי - זה מה שמבזה את מקצוע הכלכלה, ולא ההפך.
שמואל סלבין הוא מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ואיש עסקים
פורסם לראשונה: 00:00, 20.08.25
