במסדרונות מחלקת טיפול נמרץ ילודים במרכז הרפואי זיו בצפת התרחש לפני כשבועיים מפגש מיוחד שלא הותיר עין יבשה. לינה אלשעאר ממג'דל שמס, ששכלה את בנה מילאר בן ה-10 באסון פגיעת הטיל במגרש הכדורגל לפני שנה, ערסלה בידיה תינוק רך בן עשרה ימים, חולה בצהבת מסכנת חיים, שהגיע מסוריה למרכז הרפואי, ונושא את שמו של בנה. "הרמתי אותו, רחצתי אותו וקראתי לו 'מימו' כמו שהייתי מכנה את הבן שלי, זכרו לברכה", שיתפה לינה.
(צילום: באדיבות המשפחה)
מילאר הקטן נולד להוריו בכפר דרוזי במחוז קוניטרה, ועוד כשהיה בבטן אמו הם תיכננו להעניק לו את השם לכבודו ולזכרו של הילד הדרוזי, קרוב משפחתם שמעבר לגבול בישראל, שנרצח מירי חיזבאללה עם 11 מחבריו. "אני מרגישה כאילו הבן שלי מילאר חזר לחיים", סיפרה לינה בקול נשנק. היא לא פגשה מעולם את קרובי משפחת בעלה שחיים בסוריה, אך קיבלה מהם דרישת שלום עם הבשורה על לידתו של התינוק והבחירה להעניק לו את השם של בנה. "שלחו לי את התמונה שלו באותו יום שהוא נולד, התרגשתי ובכיתי הרבה", היא מספרת.
כעבור שבוע הגיעה אליה שיחת טלפון מבוהלת: התינוק חולה מאוד ומצבו חייב העברה דחופה לבית חולים בישראל. הוא טופל במרכז הרפואי זיו. "פחדתי מאוד שנאבד עוד מילאר", אומרת לינה. עבור אמו, מילאר הוא בנה הבכור והיה לה קשה להרים אותו ולטפל בו אחרי הלידה הקשה שעברה. "ידעתי שזה הגורל – אני צריכה לטפל בו ולעזור. אם הוא לא היה חולה אני מניחה שלא הייתי פוגשת אותו", מוסיפה לינה.
מילאר הקטן נלחם, ובסוף השבוע שעבר חזר עם אמו לביתם שמעבר לגבול בגולן הסורי כשהוא בריא ומאושש. "השם מילאר לא קיים אצלנו כאן, אבל אהבנו אותו מאוד", מספרת האם. "אצלנו בכפר אין בית חולים, וכשהגיעה המיילדת לבדוק אותו, התברר שהמצב של מילאר חמור וצריך לאשפז אותו".
משם, בתיאום עם נציגי צה"ל המובילים את הסיוע ההומניטרי מעבר לגבול, יצאו התינוק הרך ואמו אל בית החולים בצפת. "הצוות הרפואי טיפל ודאג וכולם היו ברמה מאוד גבוהה", אמרה האם. "הם הצילו את חייו של הבן שלי, כי אם היינו מתעכבים, היו עלולות להיות לו בעיות בכבד. הרגשתי שאני נמצאת עם המשפחה שלי - אנשים עם חום לב ודאגה שכיבדו אותי מאוד. ואני הכי שמחה שזכיתי להכיר כאן את לינה, אמו של מילאר".
בכל זמן אשפוזו של מילאר התינוק שלחה לו לינה כוחות והתפללה למענו, והיא עדיין דורשת בשלומו מדי יום. "ברוך השם, הוא תינוק חזק ורצה לשרוד ולחיות. הוא בסדר עכשיו. הוא עוד יגדל ויהיה אור בחיי ההורים שלו, כמו שמילאר היה אור גדול בחיים שלנו".
