כ-250 אלף ילדי גן ותלמידי בתי ספר שהוריהם משרתים במילואים ייכנסו בקרוב לשנת הלימודים השלישית מאז תחילת המלחמה, ולצד הגעגועים ותחושת החוסר הם ייתקלו בתופעה מקוממת נוספת: מוסדות חינוך שלא מעניקים להם את התמיכה שלה הם כל כך זקוקים.
חודשים ספורים לאחר פרוץ המלחמה פרסם משרד החינוך חוזר מנכ"ל מחייב, שנועד לתת מענה ותמיכה לילדי משרתי המילואים בהיבטים לימודיים, רגשיים וחברתיים, לסייע להם בהתמודדות עם המציאות המורכבת ולחזק את תחושת הביטחון והחוסן האישי שלהם. אולם, מעדויות כואבות של אמהות ומסקר רחב היקף, עולה תמונה עגומה: ההנחיות אינן מיושמות ברוב מוסדות החינוך.
בסקר של פורום נשות המילואימניקים, שנערך בקרב יותר מ-1,200 נשים, סיפרו 94% מהן כי ילדיהן לא קיבלו שום סיוע לימודי נוסף בגלל שיש להן הורה שנעדר מהבית תקופות ארוכות. 79% טענו כי לא התקיימה במוסד החינוכי כל פעילות רגשית יזומה - לא שעות עם יועצת ולא קבוצות שיח. 72% דיווחו כי לא הייתה כל התחשבות באיחורים, בחיסורים או באי-עמידה במטלות, גם כשהאב נעדר מהבית בשל מילואים. 62% טענו שלא התקיימה אפילו פעילות סמלית של הוקרה למשרתי המילואים בבית הספר או בגן. ובשורה התחתונה: 70% דיווחו על ירידה בהישגים הלימודיים של ילדיהן.
"מגיע להם יותר"
הסקר מלמד עוד כי ביותר ממחצית מבתי הספר כלל לא בוצע מיפוי שיגלה מי הם בכלל ילדי המילואימניקים. נוי, אשת מילואימניק, אמא לילד בגן ומורה בעצמה, סיפרה: "אני פוגשת בכל בוקר ילדים מתוקים, אבל אין לי מושג מי מהם נשארו עם הורה אחד בבית, מי מתמודדים לבד. אף אחד לא מעדכן אותנו על זה. אין מערך שמאפשר לדעת למי לתת מילה טובה או חיבוק בזמן הנכון. מגיע להם יותר. בזמן שההורים מגינים על המדינה - מי מגן על הילדים שלהם?".
בדיון סוער שהתקיים בוועדת החינוך של הכנסת התריעו נציגות הפורום על הבעיה. עו"ד עמית טרכטינגוט, ראש תחום מדיניות בפורום, הסבירה כי "כל עוד בתי הספר לא יודעים מי הילדים שהוריהם במילואים, אי-אפשר לספק להם תמיכה רגשית, הקלות בלימודים או אפילו יחס בסיסי. שנת לימודים שלישית מתחילה והמערכת עדיין לא ערוכה לתת מענה פשוט ומעשי. אנחנו דורשות לראות צעדים מיידיים: מיפוי בכל מוסד, מינוי רכז מילואים ומתן מענים רגשיים ולימודיים אמיתיים - לא עוד הבטחות על הנייר".
ירדן אלמגור: "אין בבית הספר טיפת רגישות או התחשבות במצב. להפך. אני מקבלת הודעות בסגנון: הילד 'הגיע בלי חוברת, זה לא מקובל', כשהם יודעים שהמשפחה במילואים. אין שום הוקרה, שום הערכה, לא פתק, לא מדבקה, כלום"
ירדן אלמגור, אם לשלושה ילדים בבית ספר יסודי בנהריה, אשת מילואימניק לוחם ומילואימניקית בעצמה, מסבירה את הקושי: "לאורך תקופות ארוכות היה אישור ללמד רק במקלטים, אז הלמידה הייתה בקבוצה קטנה למספר שעות ביום. בגלל שהייתי לבד לא הייתה לי אפשרות לצאת שוב ושוב, להביא את הילדים לבית הספר ולהחזירם, ורוב הימים הם פשוט נשארו בבית. התחננתי לקבל תגבורים כדי להשלים את הפער הלימודי שהלך וגדל, וסורבתי פעם אחר פעם בטענה שיש ילדים שצריכים יותר עזרה. אפילו שעה אחת לא מצאו בשבילנו".
היא הוסיפה: "הבת שלי בכיתה ו', ילדה טובה שמעולם לא נענשה. עדכנתי את המחנכת שאבא שלה במילואים בעזה ושזה משפיע עליה. למחרת קיבלתי מכתב מהמנהלת: התראה לפני השעיה עקב אלימות מילולית. התברר שהיא אמרה 'תסתמי' לילדה שהציקה לה. כל שלבי התקנון - שיחה עם היועצת, שיחה עם ההורים - פשוט בוטלו. אין טיפת רגישות או התחשבות במצב, להפך. ובמקביל אני מקבלת הודעות בסגנון: הילד 'הגיע בלי חוברת, זה לא מקובל', כשהם יודעים שהמשפחה במילואים. אין שום הוקרה, שום הערכה, לא פתק, לא מדבקה, כלום".
"הקלה עצומה"
לא מדובר כמובן בגזירת גורל. רחל דגן, אם לשלוש בנות מירושלים, סיפרה: "למזלנו, בבית הספר היסודי של הבנות שלי דווקא יש מענה ותמיכה - וזה מראה שאפשר אחרת. כבר בתחילת המלחמה נפתחה קבוצת וואטסאפ ייעודית למשפחות המילואימניקים עם נציגי הנהלה והורים, והקבוצה הפכה למרחב של שיתוף והתייעצות. בית הספר דאג לסדנאות רגשיות, חילק תעודות הוקרה לילדים ואפילו קיבל באהבה את האיחורים הקבועים של הבוקר - חיבוק קטן שעשה הבדל גדול. בשלב מסוים ביקשתי עזרה עם שיעורי הבית של הבת שלי. תוך זמן קצר היא שובצה למפגשים שבועיים עם סטודנטית להוראה: פתרון פשוט שעשה הקלה עצומה. זה מראה עד כמה המערכת כן יכולה לתת מענים, אם רק יש רצון ורגישות".
בפורום מכינים בימים אלה ערכה חינוכית לבתי הספר, הכוללת סרטון קצר על ילדי המילואים, איגרת הוקרה עבורם ושורה של פעילויות חינוכיות מותאמות במטרה לסייע למערכת לתת מענה לנושא. הן מקוות כי משרד החינוך יאמץ אותה ברמה הארצית, ומנהלי בתי הספר יפעלו לפיה כבר מפתיחת שנת הלימודים.
משרד החינוך מסר: "המשרד מחויב לתמיכה בילדי משרתי המילואים ובני משפחותיהם ורואה בכך חובה לאומית וערך חינוכי מהמעלה הראשונה. לשם כך, פיתח והטמיע המשרד מערכת המאפשרת למנהל מוסד חינוכי לראות בכל שבוע מי מבין הורי התלמידים מגויס. על פי מדיניות המשרד, על מנהל המוסד לעקוב באופן רציף אחר התלמידים הזקוקים לליווי רגשי ולימודי ולהתאים להם את המענים.
"בנוסף, תגבר המשרד את מערך הייעוץ והסיוע הפסיכולוגי, הקים מוקד תמיכה להורים, יזם יום הוקרה במסגרות החינוך והקצה תקציבים ייעודיים של מיליוני שקלים למסגרות חברתיות משלימות ברשויות המקומיות. בכל מקרה שבו מתעוררות בעיות יישום נקודתיות פועל המשרד בתיאום עם כל הגורמים והמשפחות ובהובלת המנהלים, המורים והשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, כדי לוודא שכל תלמיד ותלמידה מקבלים את המענה המותאם לצורכיהם".
