עלילות מנעול תעלול ממשיכות לטלטל את עובדי משרד המשפטים שעברו לא מכבר למשכנם החדש והרם, סמוך למשרד ראש הממשלה במערב ירושלים. נדמה ששרי הממשלה כולם נושאים עיניהם למעלה לעבר לשכתה החדשה והפתוחה לרווחה של היועצת המשפטית לממשלה בקומה ה-15, כשהם לא מפסיקים להתמרמר ש"אי-אפשר שום דבר / אסור לי לצאת / לשחק בכדור / רק קר ורטוב / ואסור ואסור" (דוקטור סוס, “חתול תעלול”, תרגום: לאה נאור).
הסמליות הזו של משרד משפטים גבוה וחדש שמטיל צל כבד על משרד ראש הממשלה הנמוך והמוזנח משתלבת היטב באלגוריה הכללית של הפרשה. הכוונה לקביעה האוטומטית והחד-משמעית של מרבית המעורבים בפרשה - עותרים כפרשנים - כי המנעול הוחלף בבריונות בלשכה ששייכת ליועמ"שית כדי למנוע ממנה לעשות את עבודתה, וזאת כשמדובר בכלל בחדרים השייכים לשר המשפטים. זו אלגוריה מושלמת לכך שכל שטח שנכבש (סליחה, משוחרר) ע"י המשפטנים מידי הפוליטיקאים הופך באחת להקדש משפטי שכל נסיגה מזערית ממנו מהווה כלשון אחת העותרות "פגיעה ישירה בשלטון החוק!" לא פחות.
עוד לפני זילות העתירות שהטעו את העליון לפי לוין "ביודעין, כשהעלימו במתכוון שמדובר בלשכת השר ובחדרו האישי וכן שלרשות הייעוץ המשפטי לממשלה עומדים באותו בניין משרדים מפוארים ומרווחים", נשאלת השאלה מאין בכלל הגיח אותו מנעול תעלול לתוך עולמם המוקפד של לובשי הגלימות השחורות? ובכן, מסתבר שהיועצת הנוכחית בוחרת לעבוד בת"א הרבה יותר מקודמיה ופחות פוקדת את משרדיה בירושלים, למגינת לב עובדי המשרד שנאלצים לנסוע לפגישות עימה בת"א כמעשה שגרה. שימוש תכוף זה בלשכת השר הוא שהוליד את התעלול האווילי.
את תפקיד דג המחמד של ילדי המריבה גלי ויריב, זה שמגלה את דאגתו ממעשי החתול בקריאות קצובות של “לא”, “אסור” ו”אוי", ממלא שוב בעל כורחו בית המשפט העליון בשבתו כגננת טיפולית
כמו אחיו הבכור החתולי, גם מנעולנו לא יעזוב את המשרד לפני שיעשה את התעלול האחרון שבאמתחתו. וכך, בשבוע שעבר גילו אנשי היועמ"שית שהגיעו ללשכה בת"א שהדלת אמנם פתוחה, אך מאחוריה הושב עובד שעתי שקיבל הוראה לא לזוז ממקומו, מה שאילץ את אנשי היועצת לעבור למשרדים אחרים בבניין. מביך, אבל פחות מזיק מתעלולים אחרים שיכול צוות השר לנקוט, כמו הצבת דלי מים מעל הדלת שהיה נשפך בפתיחתה וכיוצ"ב.
את תפקיד דג המחמד של ילדי המריבה גלי ויריב, זה שמגלה את דאגתו ממעשי החתול בקריאות קצובות של “לא”, “אסור” ו”אוי", ממלא שוב בעל כורחו בית המשפט העליון בשבתו כגננת טיפולית. שופטיו יידרשו להכריע בסוגיה האם החלפת המנעול בלשכת השר (ששנים עשו בה יועמ"שים שימוש) היא שינוי סדרי העבודה כטענת היועמ"שית, אם לאו.
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי בלי קשר להכרעתם (שצפויה להסתפק בנזיפה כללית לכל הנוגעים בדבר) אפשר כבר לסכם שמדובר במעשה מיותר וחסר אחריות של השר, שבתגובתו עוד העז לקבוע ש"העובדה שתשעה שופטי עליון נדרשים לעניין זה היא דבר שעוד יילמד כאחד האירועים המוזרים בתולדות המשפט". צודק, אבל האם לא הוא שגרם לכך שכשאמא תחזור הביתה "מה היא תמצא? / הבלבול הוא עמוק / וגדול ונורא / לא נוכל להכניס / את הכל חזרה"?
