הם מגיעים לבית הספר עם תיק ריק לשעה-שעתיים, מטיילים בחצרות ובמסדרונות, אבל לא נכנסים לכיתה. "אנחנו מגיעים בשביל החברים", הם אומרים ויוצאים ממתחם בית הספר לחנויות והמרכזים המסחריים. עד פרוץ מגפת הקורונה היה מדובר בתופעה שולית בקרב בני הנוער בישראל, אבל בשנים האחרונות מספר התלמידים הנושרים מבתי הספר הולך רק וגדל.
3 צפייה בגלריה
"הנשירה? כבר לא רק אוכלוסיות מוחלשות". כיתה ריקה, אילוסטרציה
(צילום: Wirestock Creators / Shutterstock)
מאז פרוץ המגפה, גדל מספר הנושרים מ-8,695 תלמידים ב-2020 ל-17,243 תלמידים ב-2023, ולפי מומחים מספר הנושרים הסמויים מרקיע שחקים ועומד על יותר מ-80 אלף בני נוער. "כבר לא מדובר רק בתלמידי קצה בסיכון לנשירה מאוכלוסיות מוחלשות, מצוקה משפחתית או כאלה שנושרים על רקע סוציו-אקונומי, התמכרויות ועבריינות, שהמערכת החינוכית מתקשה להכיל אותם, אלא בילדים נורמטיביים לגמרי", תיאר מאור צמח, יו"ר הוועד הארצי של הקב"סים (קציני ביקור סדיר).
דוח של עמותת עלם, שמלווה נוער בסיכון, הראה כי במהלך המלחמה עם איראן חלה עלייה בביטויים של חרדה, בדידות, ריקנות וכעס בקרב בני נוער. זאת לצד עלייה ניכרת ברמות חרדה והחמרה במצבי קיפאון וניתוק, ועלייה בדיווח על עימותים ובקונפליקטים. בנוסף, בקרב בני נוער רבים עלתה תחושת קהות רגשית וחוסר עניין בהנחיות ובהתרחשות סביבם. בדוח תיארו המדריכים התנהגויות סיכון שחזרו על עצמן, כמו פגיעות עצמיות, שימוש מוגבר באלכוהול ובחומרים משני תודעה וחזרה לקשרים פוגעניים.
"ילד שאבא או אח שלו בעזה תקופה ארוכה, לא חוזר אותו הדבר לבית הספר גם במשפחות חזקות. זה ממשיך בחוסר מוטיבציה, שוטטות ויש שהולכים לעבוד"
קציני ביקור סדיר, שתפקידם לאתר נוער נושר, מדווחים כי בשנה האחרונה חלה החמרה נוספת בקרב התלמידים הנושרים. "מדובר בתלמידים שעד המלחמה הגיעו לבתי הספר באופן סדיר והיו בעלי תפקוד תקין לימודית, חברתית והתנהגותית", הסביר צמח. "בעקבות המלחמה אנחנו נחשפים ליותר תלמידים עם בעיות נפשיות, טראומה, חרדות שהמצב הרגשי גורם להם להתכנסות, חוסר רצון ללמוד ולהיות חלק והם נכנסים למעגל הנשירה הסמויה".
3 צפייה בגלריה
"קצין ביקור אחד אמון על 150 תלמידים בסיכון ובלתי אפשרי להגיע לכל תלמיד". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
לדבריו, החשש מגידול בנשירה הסמויה בתום השנה הראשונה למלחמה אושש ואל מעגל הנושרים הצטרפו אלפים רבים. מדובר ביותר מ-80 אלף תלמידים בסיכון לנשירה סמויה, שמטופלים על ידי קציני ביקור סדיר.
האלימות החדשה: "נשלם את המחירים במשך זמן רב"
הקב"סים מנהלים מאבק יומיומי למנוע את נשירתם ממערכת החינוך. לדבריהם, רבים מהנערים והנערות שנמצאים בסיכון לנשירה סמויה הם צעירים מפונים מהדרום ומהצפון. הם אומנם רשומים כתלמידים, אך בפועל אינם מגיעים לבית הספר, חלקם מגיעים לסירוגין לשעה עד שעתיים ואינם לומדים. מאז 7 באוקטובר חלה החרפה במצב, אך כוח אדם שמונה רק 650 קב"סים בכל הארץ, אינו מסוגל להגיע לכל תלמיד.
מאור צמח, יו"ר הוועד הארצי של הקב"סים"אנחנו מצילים ילדים מהרחוב, נמצאים עבורם בכל שעות היממה ומחזירים אותם לבתי הספר, אך חייבים תקנים נוספים כדי שנוכל להגיע אל כולם", הסביר צמח. "קצין ביקור אחד אמון על 150 תלמידים בסיכון ובלתי אפשרי להגיע לכל תלמיד. מאז פרוץ המלחמה יותר ילדים נשארים בבית בשל חרדות ובעיות רגשיות ונפשיות. אנו מזהים עלייה בהפניה של תלמידים בנשירה סמויה לגורמי טיפול בשל הבעיות הרגשיות נפשיות. חלקם נשארים במיטה".
התסכול והקשיים, מובילים את בני הנוער לנהוג באלימות כלפי הקב"סים, תופעה שכמעט לא הייתה קיימת בעבר. "השלכות המלחמה כבר לא נוגעות רק לתלמידים המפונים מהדרום והצפון, אלא מסכנות תלמידים בכל הארץ", אמר צמח. "אנו מודאגים וחוששים משיטפון נשירה. ילד שאבא או אח שלו בעזה תקופה ארוכה, לא חוזר אותו הדבר לבית הספר גם במשפחות חזקות.
"זה ממשיך בחוסר מוטיבציה, שוטטות, ויש שהולכים לעבוד", המשיך. "העובדה שקב"סים מועסקים על ידי השלטון המקומי ולא על ידי משרד החינוך מלמדת על היחס לנושרים. כשמדובר בנשירה משתמשים בשלטון המקומי כקבלן משנה. הנשירה הסמויה לא נראית, כיוון שהתלמידים רשומים ולא ניתן למדוד אותה ולכן לא משקיעים. מדינת ישראל חייבת לשנות את הגישה ולתת מענים פרטניים לכל התלמידים ולא רק לילדי הקצה כיוון שהטראומה מקיפה את כלל התלמידים".
בשנים האחרונות עברנו במדינה רצף של משברים שקטעו את שנת הלימודים: קורונה, שביתות מורים, טבח 7 באוקטובר והמלחמה מול איראן. "תלמידי התיכון של היום לא חוו שנת לימודים שלמה בכיתה כמעט מאז שהם ביסודי", ציינה ד"ר כרמל בלנק, חוקרת במרכז האקדמי רופין. "זה פוגע בחיבור שלהם לבית הספר וככל הנראה מוביל ויוביל גם בהמשך לעלייה בשיעורי הנשירה הסמויה והגלויה.
"לימודים בזום, בהם התלמידים נוכחים-נפקדים, כמעט ומעודדים נשירה סמויה במסגרתה התלמיד 'מסמן וי' על נוכחות במפגש, אך למעשה לא לומד דבר", הוסיפה. "את המחירים של השנים הללו הילדים שלנו, וכולנו כחברה, נשלם במשך זמן רב".
נטי כראל, ראש תחום קהילה בעמותת עלם לנוער בסיכון צילום: פרטילפי נטי כראל, ראש תחום קהילה בעלם, בני הנוער למדו מאז הקורונה שלשגרה אין באמת מקום. "החוסן של בני הנוער נשחק ותחושת היציבות והמוגנות נפגעת כל פעם מחדש", הסבירה. "אנחנו רואים שהשוליים התרחבו עם בני נוער שלא היו במעגל הסיכון. אנו רואים כניסה של בני נוער שהיו להם כוחות שמפסיקים להגיע לבית הספר עם קושי חברתי ובדידות גדולה".
לדבריה, "משפחות התגרשו, קשיים כלכליים ואין פניות של הורים. רואים ירידה בחוסן של התלמידים שהיו עם יותר כוחות: הם עייפים, חשופים להמון אלימות ברחובות וזה מאיים על הביטחון האישי שלהם. נער אמר לנו 'בשביל מה ללכת לבית הספר, הרי אני יכול מחר למות'. האיום האישי על החיים יותר גדול מהמחויבות לבית בספר. מאז 'חרבות ברזל' ישנם בני נוער שבוודאות לא חזרו לבית הספר".
ממשרד החינוך נמסר: "המשרד מפעיל מכלול צעדים יזומים לאיתור תלמידים המצויים בסכנת נשירה, במטרה למנוע את עזיבתם את מערכת החינוך ולשלבם מחדש במסגרות לימוד. לצורך כך, קודם הסכם העסקה חדש עבור קציני ביקור סדיר ברשויות המקומיות, ששיפר את תנאי העסקתם ושכרם, וכן אושרה המשך הפעלתם של מרכזי 'יחד' לנוער בסיכון, המספקים תמיכה חינוכית, רגשית וחברתית ומעודדים חזרה רציפה לבתי הספר.
"ביחס להיקפי הנשירה – שיעור התלמידים שאינם לומדים בצורה סדירה עומד על פחות מ-1% מכלל תלמידי מערכת החינוך, ונותר יציב גם לנוכח האתגרים שנוצרו מאז הקורונה ובמהלך המלחמה הנוכחית. יש להדגיש כי שיעור זה נמוך משמעותית ביחס לממוצע במדינות ה-OECD".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.08.25
