אנחנו צודקים. הכי צודקים בעולם. המלחמה נגד ארגון הטרור הגזעני, האנטישמי, הרצחני, היא הצודקת שבמלחמות. אבל מה עוד צריך לקרות כדי לדעת שאנחנו צודקים אבל טיפשים. צודקים אבל מביסים את עצמנו. צודקים אבל עושים כל טעות אפשרית כדי להעניק את הניצחון לשונאי ישראל.
אתמול זה היה האירוע הקשה בחאן-יונס. "חמישה עיתונאים בין 20 ההרוגים בהפצצה ישראלית על בית חולים", הייתה אתמול הכותרת הראשית ב-BBC, כמו גם בעוד הרבה כלי תקשורת בעולם. הרמטכ"ל זועם. צה"ל יחקור. בהחלט ייתכן שהייתה שם פעילות חבלנית שחייבה תגובה. זה קרה. זה קורה. זה יקרה. גם מטוסי נאט"ו הפציצו בית חולים במלחמה נגד שלטון מילושוביץ' ב-1999. וזה קרה לא מעט פעמים במלחמה בטרור, כאשר מטוסי ארה"ב והקואליציה שהובילה הפציצו בטעות והרגו אינספור אזרחים חפים מפשע. אף פעם זה לא היה בזדון. ובכל מקרה, הדין הבינלאומי לא מעניק חסינות לבית חולים כאשר נעשה בו שימוש צבאי.
הבעיה היא שישראל נמצאת במקום אחר. המלחמה הצודקת הפכה כבר מזמן למלחמת התשה. כמעט כל מי שהיה בעד ישראל ונגד חמאס בשבועות ואפילו בחודשים הראשונים – לא מבין מה ישראל ממשיכה לעשות, כאשר ההישגים הצבאיים הם דלים ויותר מדלים, והפגיעה באזרחים, כך זה לפחות נראה בכל ערוצי התקשורת בעולם – הולכת ועולה. ועכשיו בית החולים בחאן-יונס. אפילו טראמפ כבר הספיק להגיב. הוא הודה שאין לו שום מושג על האירוע. אבל הוא הוסיף שהוא לא מרוצה.
בקרב הזה – ההפסד ידוע מראש. ולא רק הפסד. תבוסה
כבר יותר משנה שהקלישאה שחוזרת על עצמה היא: בגלל דעת הקהל הבינלאומית אנחנו צריכים לוותר על מיטוט חמאס? לא. בגלל דעת הקהל הבינלאומית אנחנו ממוטטים בעיקר את עצמנו. ישראל שוקעת יותר ויותר במלכודת האסטרטגית שחמאס הכין לנו. סינוואר צוחק מהקבר. אין יום בלי צעד נוסף נגד ישראל. ואם זה לא היה ברור – אז הבינלאומי הוא גם הצבאי. משום שכבר עכשיו יש לצה"ל בעיה עם חלקי חילוף בגלל האמברגו מגרמניה. למעשה, ישראל נמצאת תחת אמברגו מצד כל מדינות אירופה. וזה הולך ומחמיר.
האירוע המצער בחאן-יונס הוא עוד ציון דרך בפגיעה העצמית. הרי כבר היו אירועים דומים. שום "הסברה" לא תשנה את המצב משום שהבעיה היא מדיניות. נניח לשונאי ישראל. הם ימשיכו לדקלם את תעמולת חמאס ולקרוא לסנקציות נגד ישראל. גם ידידי ישראל לא מצליחים להבין לאן בדיוק מובילה אותנו הממשלה הזאת. גם רוב הישראלים לא מבינים. אבל ממשלת נתניהו-בן גביר עושה כל מה שמנוגד לאינטרסים של ישראל.
וזו רק ההתחלה. השתלטות על העיר עזה, על מיליון תושביה, שרבים מהם, אולי רובם, יסרבו להתפנות, כוללת בחובה גם אינספור אירועים מהסוג של אתמול. ייתכן שיש הצדקה גם לפגיעה בבית החולים וגם לעוד הרבה מאוד אירועים. אבל הסיכוי שכלי התקשורת בעולם ידווחו עליה – שואף לאפס. זה רע. זה מעצבן. אבל גם את הדבר הרע הזה צריך לקחת בחשבון. ולכן, כאשר לקבינט נדמה שישראל מקיפה את העיר עזה בטבעת חנק, הטבעת מתהדקת מסביב לישראל. אין צורך בעיתונאים ברצועת עזה. התמונות של גופות ילדים מחולצים מהריסות בניינים זרמו לעולם גם בלי עיתונאים מבחוץ. כל עזתי עם טלפון הוא על תקן עיתונאי וצלם עיתונות זרה. הפלישה לעזה תוביל למחזור חדש של צילומי זוועה. וכל צילום זוועה שווה יותר מאלף הסברים.
בגלל דעת הקהל הבינלאומית אנחנו צריכים לוותר על מיטוט חמאס? לא. בגלל דעת הקהל הבינלאומית אנחנו ממוטטים בעיקר את עצמנו. ישראל שוקעת יותר ויותר במלכודת האסטרטגית שחמאס הכין לנו, וסינוואר צוחק מהקבר
כל זה קורה כאשר חמאס העביר תשובה חיובית להצעת וויטקוף. ישראל אמרה כן. אבל כנראה בשלושת השבועות האחרונים התחולל שינוי אסטרטגי גלובלי, שאף אחד לא שמע עליו, וישראל לפתע מסתייגת מהעסקה. אותה עסקה. נכון, הבעיה הייתה ונותרה חמאס, שמסרב להתפרק מנשקו. אבל לא כל מה שנכון וצודק הוא מה שיוביל להסדר הרצוי. ובוודאי שהזיגזג של ישראל לא משכנע מישהו בזירה הבינלאומית. וגם הפעם, הרושם בעולם הוא שחמאס רוצה הסדר וישראל מסרבת. איך, לעזאזל, אנחנו עושים את זה לעצמנו?
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיואם למישהו נדמה ש"היד החופשית" שהעניק טראמפ לנתניהו היא לנצח נצחים, אז הוא מוסיף עוד קיסם למדורת האשליות. טראמפ התכוון למבצע של ימים בודדים. זבנג וגמרנו. אתמול הוא כבר חשף ניצנים של חוסר סבלנות מכך ששום דבר לא קורה. ולכן, השאלה היא לא האם הוא יתהפך עלינו. השאלה היא מתי. ובמקום להקדים תרופה למכה – אנחנו צועדים בראש מורם לעוד ועוד סנקציות נגד ישראל. החרם הכלכלי המלא, בנוסח דרום-אפריקה, הוא רק עניין של זמן. אפשר עדיין לעצור. חובה לעצור.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.08.25
