התנועה של אליעד שרגא, הזרוע הביצועית של נשיאי העליון, עברה תהליך מוטציוני והפכה למחלה אוטואימונית נגד מערכת המשפט. בתנועה מעדיפים את יועץ ראש הממשלה יונתן אוריך במאסר מטעמים פוליטיים, ולכן פתחו בקמפיין בוטה נגד נשיא בית משפט השלום בראשל"צ, השופט מנחם מזרחי, שהעז להתיר את התנאים המגבילים המעטים והאחרונים שנותרו על אוריך ולבקר את החקירה. הוא זכה לתמונת פנים גדולה, תחת צל שחור כבד, עם הכותרת: "שופט פוגע בשלטון החוק".
לשרגא אין צל של בקיאות בראיות. לעומתו השופט מזרחי העמיק בהן ומתח ביקורת בשני צירים. בציר הראשון, עבירות טוהר המידות – שוחד והפרת אמונים – הוא הטיל ספק בכך שאוריך הוא עובד ציבור, טען שהמשטרה אפילו לא מחפשת ראיות לכך, ומשכך לא ניתן לייחס לו עבירות כאלה. בציר השני, ציר עבירות הביטחון – מגע עם סוכן חוץ – הוא מצא קשיים נוספים. כדי לתמוך במסקנותיו פירסם באופן חריג, יש לומר, ראיות מתוך החקירה. החלטתו של מזרחי נהפכה במחוזי והוטחה בו ביקורת.
התנועה של שרגא הגישה תלונה לנציב הביקורת על השופטים. ה"איכות" המשפטית של התנועה היא דבר ידוע, גם בקרב שופטי העליון שנוזפים בשרגא לטעון משפט ולא פוליטיקה. ובכלל, לתנועה אין מומחיות מיוחדת בפלילים, ובדיני מעצרים בפרט. גם כאן, דין התלונה להידחות על הסף, שכן החוק קובע כי "הנציב לא יברר תלונה שעניינה בשאלה משפטית או ראייתית" וש"התלונה היא בעניין הניתן לערער עליו על פי דין" – כפי שאכן קרה כשהמחוזי הפך את ההחלטה, ובאופן כללי על שיקול הדעת של השופט.
אגב, גם בכתבי אישום לא אמורה הפרקליטות לחשוף ראיות אלא רק בשלב ההוכחות. בתיקים ספורים בלבד, נגד ראש הממשלה בתיקי האלפים ונגד היועץ שלו אלי פלדשטיין בפרשת ה"בילד", חשפה התכתבויות ווטסאפ כדי להשיג תמיכה ציבורית בכתב האישום. זה לא הפריע לשרגא. ברור, כי לא איכות השלטון מעניינת, רק האג'נדה. שלטון החוק הוא מושג גמיש שמולבש על מטרות התנועה באשר יהיו, אם או בלי קשר לחוק.
להחלטת מזרחי חשיבות רבה
גם אני סבור, כעמדת הפרקליטות, שניתן להגדיר את אוריך כעובד ציבור. על אף זאת, להחלטת מזרחי חשיבות רבה. כולנו זוכרים את הביטחון העצמי של הפרקליטות בתיק 4000, ביטחון שנבנה בין השאר מתמיכה נצלנית של גורמים כמו התנועה לאיכות השלטון. והנה, בעבודת סנגוריה מצוינת, הוזמנו אנשי הפרקליטות אל שופטי ההרכב להתבשר שאין ראיות לעבירת השוחד. השופט מזרחי מציב כבר עכשיו תמרור אזהרה למה שעלול להתברר בהמשך כקונספציה של המשטרה והפרקליטות, וכן – גם שלי. שלא יזומנו גם בתיק הזה לשיחת הבהרה.
התנועה של שרגא החמיצה סוגיה חשובה שצפה בהחלטות המעצר, שנוגעת בטבורו של שלטון החוק. מזרחי נזף במשטרה על היעדר חוות דעת של השב"כ שתקבע כי יש חשד שנעברו עבירות ביטחון, בראשן, פגיעה בביטחון המדינה
שלא במפתיע, התנועה של שרגא החמיצה סוגיה חשובה שצפה בהחלטות המעצר, שנוגעת בטבורו של שלטון החוק. מזרחי נזף במשטרה על היעדר חוות דעת של השב"כ שתקבע כי יש חשד שנעברו עבירות ביטחון, בראשן, פגיעה בביטחון המדינה. בשלב כה מתקדם של החקירה, פחות מ-40 יום לסיומה, אין עדיין חוות דעת כזאת.
נטעאל בנדלצילום: שלו שלוםבעוד עבירות של ריגול, מסירת מידע לאויב ועוד הן ברורות ומוכרות ודרך ההוכחה שלהן בהירה, הרי שבתיק קטארגייט מנסה מערכת האכיפה לבצע תקדים – להגדיר קמפיין תקשורתי עבור מדינה שאינה מדינת אויב כעבירת ביטחון, ואף ככזו שפוגעת בביטחון המדינה.
אלא שאין חוות דעת שב"כ שתומכת בתזה הזו. מתנהלת חקירה על תזה חדשנית ללא בסיס משפטי, שלפיה קמפיין עלול לעלות כדי מגע עם סוכן חוץ. חוות דעת כזו היא התנאי לפתיחה בחקירה. היא לא יכולה להופיע בדיעבד. אם השב"כ לא יודע לומר שאסור לבצע קמפיין עבור מדינה זרה – אז מה ולמה חוקרים? ואם השב"כ לא יודע, אז החשודים היו אמורים לדעת?
