בפתחו של חודש אלול, חודש של חשבון נפש, המדינה שולחת צעיר אחד לניו-יורק וצעיר אחר לעזה. ככה מתחילות אגדות חורבן. כשבאלפי בתים נחתו צווי 8 כשי לחג, שוב מדינת ישראל מארגנת לציבור החרדי חבילת פינוקים: גם מיליונים להסדרת הטיסות לאומן וגם העלמת עין מעריקים שירצו לטוס לחו"ל במקום לטוס לבקו"ם. זה לא חייב להיות ככה.
ראש הממשלה לא היה חייב להקדיש שעות מזמנו היקר בשביל למצא מקור מימון של עשרה מיליון שקלים לטיסות לאומן בזמן מלחמה קשה ומשבר כלכלי. אריה דרעי לא היה חייב לבקש בקשה חצופה לפיה לא יעצרו עריקים בגבול כי הם טסים להתפלל. גולדקונפף, עוד כוכב שמייתר את עבודת התסריטאים של "ארץ נהדרת", לא היה חייב לדרוש מצידו את תמיכת ראש הממשלה גם בטיסות לניו-יורק של חלק מהחסידויות, כי לדבריו "לניו-יורק אין תחליף". כל אחת מהדמויות שמנהלות את חיינו יכלה לקחת פנייה אחרת. לא חלילה להתעשת ולהתעלות אל גודל השעה ולקראת לגיוס של כולם, אלא סתם להבין את הלך הרוח הציבורי. להתבייש.
כל אחת מהדמויות שמנהלות את חיינו יכלה לקחת פנייה אחרת. לא חלילה להתעשת ולהתעלות אל גודל השעה ולקראת לגיוס של כולם, אלא סתם להבין את הלך הרוח הציבורי. להתבייש
נתניהו יכול היה לומר: 'אריה, זה לא הזמן. תפילה באומן חשובה להרבה אזרחים אבל לא ייתכן שנקדיש לזה כל כך הרבה כסף ציבורי בזמן מלחמה ונעלים עין מעריקים. דרעי או גולדקנופף היו יכולים לשתוק, לא להיות חמדנים, לא להרהיב עוז ולדרוש דרישות חצופות ומנותקות לחלוטין מהמציאות. בעולם נורמלי, אפילו לטובת הציבור שהם עצמם מייצגים, המנהיגים החרדים היו מנסים לרדת מתחת לרדאר ולא לייצר כותרות. בצער, יש להודות, האפקט של הדרישות המופרכות שלהם הוא גל של ניכור ושנאה לחרדיות וגם לחרדים עצמם. חרדים וחרדיות מרגישים בכך כבר עכשיו וזה ילך ויסלים.
אבל נתניהו, גולדקונפף או דרעי לא בחרו אחרת. למה להם? הם התנהלו כמו שהם רגילים להתנהל – בעיוורון, בניתוק, ברהב. בסוף לנצח מדובר בברית פוליטית. והברית הפוליטית חזקה מהכל – מערכים, ממלחמה כבדת דמים, מתפיסות אזרחיות בסיסיות, מקרע חסר תקדים. הם שבויים בקונספציה לפיה הגיוני להמשיך במודל החולה שמטפח קבוצת ענק שלא משרתת ולא עובדת.
יום אחד תיוולד פה מדינה. כזו שדואגת לכל אזרחיה. כזו שמבוססת על הוגנות בסיסית, ויש בה יראת חטא וטיפת בושה. אין למדינת היהודים קיום אם לא נשנה בהול את מערכת ההפעלה שלנו
אבל יש משהו משחרר בלקבל את כל האמת לפנים. בלי לסגור דילים מאחורי הקלעים, בלי לתת כסות ממלכתית מזויפת. כשמישהו משתין מהמקפצה לפחות כולם רואים. יידעו אזרחי ישראל עם מה הם מתמודדים: עם הנהגה שמעודדת השתמטות והפרת חוק, עם הנהגה אטומה שמפלה בין דם לדם. זו לא גזירת גורל. הכרה בבעיה וחומרתה תקרב אותנו לפתרון. ככל שהאמת תאמר באופן יותר חצוף ומעצבן, ככל שיהיו יותר חיכוחים בין החוק למציאות, כך ייפתחו העיניים ויבוא השינוי. פירמידה הפוכה סופה להתרסק. חברה לא יכולה להתקיים כשקבוצה הולכת וקטנה נדרשת גם לשאת בעול הביטחון וגם בעול הכלכלי. זה לא רק לא מוסרי, זה בעיקר לא פרקטי.
חן ארצי סרוריום אחד תיוולד פה מדינה. כזו שדואגת לכל אזרחיה. כזו שמבוססת על הוגנות בסיסית, ויש בה יראת חטא וטיפת בושה. אין למדינת היהודים קיום אם לא נשנה בהול את מערכת ההפעלה שלנו. ולכן כל אזרח חפץ חיים חייב לעבוד קשה לשם כך. אנחנו בצירי הלידה אבל אסור לנו להתייאש. אנחנו עוד נראה את הימים האחרים.
