מופקרים בדרך לבית הספר: שנת לימודים חדשה בפתח ואיתה חוזר הישראבלוף שנקרא "קווי תלמידים". כידוע, חוק לימוד חובה מחייב לימודים במסגרת חינוכית לכל ילד, ועל כן מצריך הסעה במקרים של היעדר מוסד חינוכי סמוך לבית או במרחק גדול ממנו. משרד החינוך מעביר לרשויות תקציב המיועד להסעות לתלמידים העומדים בקריטריונים, והתשלום, או החזר התשלום, נעשה דרך הרשות המקומית.
ואכן, רבים מהתלמידים נוסעים לבתי הספר בהסעות אלו - אך רשויות רבות מצאו דרך נוספת לנייד את הילדים אל המסגרות, דרך נוחה וזולה יותר: שימוש בתחבורה ציבורית משכונת המגורים אל מוסדות החינוך. מדובר בקווים שעומדים למכרז בקרב חברות האוטובוסים השונות, יוצאים בהתאם לשעות הפתיחה של בתי הספר ולעיתים גם לא פעילים בחופשות של משרד החינוך, אך עליהם יכול לעלות גם כל נוסע אחר - כמו כל אוטובוס של תחבורה ציבורית.
כיום, תלמידים עד כיתה י"ב זכאים להנחה של 50% בתחבורה ציבורית, באמצעות כרטיס "רב קו" או יישומון תשלום. בחלק מהמקומות, הרשות אף מסייעת במימון כרטיסיות או תקציב חודשי לכל ילד, אך מעבר לפתרון נוח ואולי גם חינוכי - ללמד את הילדים להשתמש בתחבורה ציבורית - מדובר בתחום פרוץ ששם את תלמידי ישראל בסכנה יומיומית.
גם מבקר המדינה עסק בנושא ופרסם דוח מקיף בשנת 2021, אך מאז התופעה רק התרחבה ויותר רשויות אומרות לתלמידים להגיע בתחבורה ציבורית לבית הספר.
"עבור הנהג זו משימה בלתי אפשרית"
ישראל גנון, יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית בישראל מבית ההסתדרות הלאומית, מתאר מציאות מסוכנת שמתרחשת כמעט בכל רשות מקומית. "יש פה מחדל עצום", הוא מספר. "במקום הסעות ייעודיות העומדות בתקני הבטיחות - הרשויות חוסכות כסף ומעבירות את הילדים לאוטובוסים ציבוריים רגילים. שם אין מלווה, אין פיקוח, וילד יכול לרדת ישר לכביש כשמכונית חולפת. זה עלול להיגמר באסון". לדבריו, גם אם הכוונה היא ללמד את הילדים עצמאות, בפועל מדובר בהפקרות: "נהג נדרש לשמור על שליטה באוטובוס מלא נערים ונערות סוערים. זה צפוף, זה מסוכן וזו משימה כמעט בלתי אפשרית".
זוהר רז, חוקר תאונות דרכים ברלב"ד, מוסיף כי ישנם הבדלים משמעותיים בין אוטובוס ייעודי להסעות תלמידים לבין אוטובוס עירוני שאינו מוגבל במהירות, אין בו חגורות בטיחות, אין מגבלה בכמות האנשים היכולים להיכנס ואין בו פיקוח. "אוטובוס בלי חגורות במהירות של 50 קמ"ש יכול לייצר עוצמת פגיעה שאי אפשר לעצור. ברגע שאתה אומר לתלמידים 'תסתדרו בתחבורה ציבורית', אתה מפקיר אותם. עד שלא יקרה אסון - ימשיכו להתעלם", אמר. "לדבריו, נדרש צעד חד-משמעי: "חייבת לצאת תקנה ממשלתית שמחייבת הסעות תלמידים ייעודיות, עם פיקוח".
מנכ"ל עמותת "אור ירוק", עו"ד יניב יעקב, מדגיש את האיומים שקיימים גם בלי תאונה: "הילדים נדחסים כמו סרדינים כדי להספיק להגיע לבית הספר. זה עומס ולחץ שמסכנים אותם גם בתוך האוטובוס".
"בכל הסעה צריך להיות מלווה אחראי, נהג עם 22 עבירות הסיע תלמידים"
הדיונים בנושא נמשכים כבר שנים, כשמשרדי הממשלה והרשויות מעבירים את האחריות מאחד לשני, ויש משפחות ששילמו על כך מחיר כבד. יהודית כץ, שבנה אביאל נהרג ב-1990 בהסעה מבית הספר, מתארת מאבק של עשרות שנים ואת הסכנה גם בהסעות הייעודיות.
"35 שנה אני נלחמת שימנו מלווה בכל הסעה של תלמידים. ילד לא יכול להיות מופקר בלי פיקוח", היא קוראת. "הורים חושבים שהילד בטוח ברגע שהוא על האוטובוס, אבל זה לא נכון. הבן שלי היה בהסעת תלמידים ולא תחבורה ציבורית, והוא הורד במקום שאינו תחנה מסודרת. הנהג במקום לעצור ליד המדרכה, שזו חובתו, עצר במקום חניה כפול. הוא הוריד את הבן שלי, לפני שאחותו ירדה. הבן שלי עמד באמצע הכביש, חיכה לה, ונדרס". לדבריה, "חשוב שיהיה עוד מישהו על ההסעה חוץ מהנהג, שיתאם ירידה ועלייה מהאוטובוס, איפה הנהג עוצר, מי מחכה לילד".
בתה של אסתר שחר, מעין, נפצעה קשה והפכה לנכה סיעודית בעקבות תאונת הסעה בדרך לטיול שנתי, ומאז חייה השתנו מהקצה אל הקצה. "האוטובוס התנגש במשאית, הוא לא שמר מרחק והבת שלי כמעט נהרגה. החיים שלה נגמרו שם. היום היא סיעודית עם שתי מטפלות, מרותקת לכיסא גלגלים, ואני לא רוצה שאף אמא אחרת תחווה את מה שאני עוברת. איך יכול להיות שנהג עם 22 עבירות הסיע תלמידים?".
לאסתר יש מסר ברור להורים: "כמו כל דבר במדינה הזאת, אין על מי לסמוך. ההורים צריכים לברר פרטים על הנהג, להצטרף לנסיעה ולראות איך הוא נוהג. אם מי שאמון על הדבר הזה לא עושה את התפקיד שלו, אז שההורה יעשה".
במשרד החינוך הבהירו כי "השימוש בקווי תחבורה ציבורית ייעודיים מופעל ומנוהל על ידי משרד התחבורה, ועל כן אין בידי משרד החינוך נתונים לגבי אופן ההפעלה של שירות זה. משרד החינוך מתקצב את הסעות התלמידים הזכאים בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק, והאחריות לארגון ותפעול מערך ההסעות מוטלת על הרשויות המקומיות".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה מנגד כי "האחריות על הסעת תלמידים היא של הרשויות המקומיות ובפיקוח משרד החינוך, ולא של משרד התחבורה. מערכת התחבורה הציבורית אינה יכולה להתאים את עצמה לכל צורך נקודתי של תלמידים".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.08.25
