פרשת קטארגייט לא יורדת מהכותרות, ובמרכזה העובדה שיונתן אוריך, יועצו הקרוב ביותר של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, עבד בשכר עבור ממשלת קטאר. רק השבוע מסר יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד עדות בפרשה, כשבמקביל פירסמה מורן אזולאי ב"ידיעות אחרונות" את תמונתו של אוריך במדים, בימיה הראשונים של המלחמה, בבסיס הקריה בתל-אביב – וזאת על אף פי שלא גויס לשירות מילואים. בינתיים, מרחפת מעל גם העננה של הדלפת המסמך החסוי ל"בילד" – וכפי שהראה השבוע רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות", ניסיונותיה של מכונת הרעל להפיץ מידע שקרי ומעוות נמשכים גם כעת, כמו בפרשת הדיווח המסולף ב-i24 על מסמך המודיעין של חמאס שלפיו המחאה נגד ההפיכה המשטרית תרמה להחלטה על טבח 7 באוקטובר.
על העובדות אין ויכוח: יועצי התקשורת הקרובים ביותר של נתניהו הועסקו בשכר, ישירות או בעקיפין, על ידי ממשלת קטאר – אותה ממשלה שמימנה את חמאס במשך שנים והזרימה מיליארדי דולרים לקופתו, אירחה את צמרת ארגון הטרור לפני 7 באוקטובר ואחריו ונחשבת לתומכת והמממנת החשובה ביותר של "האחים המוסלמים". היועצים הללו קיבלו תשלום כדי לשפר את תדמיתה של קטאר, ולפי החשד פעלו במטרה לשנות את תודעתו של הציבור הישראלי נגד המחאה ונגד עסקת חטופים. במילים ברורות: יועצי ראש הממשלה ניהלו לכאורה קמפיין השחרה נגד משפחות החטופים ונגד כל מי שקרא לשחררם בהקדם.
מתבקש שראש הממשלה ותומכיו השונים היו מביעים שאט נפש מעצם קבלת שכר מקטאר ומכך שאנשים שהועסקו על ידי ראש הממשלה או הליכוד ניהול קמפיינים נגד אזרחים ישראלים – אבל נתניהו, במקום לנסות לתקן מציאות מעוותת, מנסה לייצר מציאות חלופית, שבה אין פסול בכך שיועציו הקרובים קיבלו שכר מקטאר. ותומכיו, במקום להגיב לטענות, נוקטים במדיניות הוואטאבווטיזם המפורסמת – ומציינים את קציני צה"ל לשעבר שעבדו אף הם עבור קטאר (כאילו מדובר בהוכחה שמדובר במעשה מבורך), או את אלו שיצאו להגן בגופם על תושבי הדרום תחת אש ב-7 באוקטובר ולבשו מדים למרות שלא התחיילו לשירות מילואים. אם להם מותר, הם אומרים, אז גם לאוריך מותר לעבוד עבור קטאר וללבוש מדים.
ייתכן שלאוריך מותר היה לעבוד עבור קטאר כאיש פרטי, אבל יש גבול לאחיזת העיניים ולניסיונות לשקר ולרמות את הציבור. אוריך לא היה "איש פרטי", או סתם יועץ חיצוני שיושב במשרד מבודד מנותק מלשכת ראש הממשלה – הוא ישב בקודש הקודשים של המקום. כדי להבין זאת, צריך להבין איך בנויה לשכת ראש הממשלה.
ראשית, בלשכה ישנו אזור המכונה "האקווריום", שמבודד את האזור הממודר והמסווג משאר חלקי המבנה. בתוך האקווריום נמצא המשרד של המזכיר הצבאי, למשל, וחדר הקבינט. אלא שבתוך האקווריום יש עוד "אקווריומון", מתחם מבודד בן שלושה חדרים שהוא לב ליבו של האזור הממודר. בצד שמאל נמצא חדרו של ראש הממשלה, ממול המזכירות, ומצד ימין לשכה שאותה חולקים שני אנשים: יונתן אוריך וראש הסגל צחי ברוורמן. הטלוויזיה שברקע מקרינה את שידורי ערוץ 14, ובקבוק עראק ממתין לאורחי החדר.
לאחר פרסום תמונתו במדים, מסר אוריך בתגובה ש"כיועץ חיצוני שאינו עובד מדינה, כקודמיי, אף פעם לא השתתפתי בדיון מסווג, בדיון ביטחוני או בדיון מדיני. אף פעם לא נחשפתי למסמך מסווג". אבל בהינתן מבנה הלשכה ומיקום משרדו של אוריך – מישהו באמת יכול לדמיין לעצמו שלא הייתה לו בשום שלב גישה לחומרים המסווגים ושהוא לא נחשף לדיונים ממודרים? כיצד בכלל התאפשר מצב שבו אדם שלא עבר אישור מלא של השב"כ נמצא בעמדה שכזו?
גם בצמרת הליכוד מבינים שהפרשה הזו מעלה סירחון כבד, אבל פוחדים ממכונת הרעל שתסמן אותם כבוגדים ותחסל את עתידם הפוליטי. ולמעשה, אין פה כבר ימין או שמאל – כל אזרח שאכפת לו ממדינת ישראל מבין את העיוות בטענה שאוריך לא היה עובד מדינה.
אבי יששכרוףצילום: גבריאל בהרליההוא ישב במקום הרגיש ביותר במדינת ישראל ואסור היה לאפשר לו לקבל שכר ממדינת אויב. ואם עשה זאת בלי אישור, ראש הממשלה צריך היה להתנער ממנו באופן מיידי. ייתכן שנתניהו לא עושה זאת כיוון שהוא חושש מהשאלות שעוד יעלו בסיפור הזה – כמו למשל, מי ניסה לסכסך באופן מסוכן בין ישראל למצרים ובין היתר פיזר ידיעות שקריות על דיוויזיות שריון מצריות שנפרסו בסיני כדי להיערך למתקפה – ועוד יותר מכך, מהתשובות לשאלות הללו. סביר להניח שהיד הזו הייתה קשורה לקטאר.
