דובר הזרוע הצבאית של חמאס אבו-עוביידה, שאותו צה”ל ניסה לחסל אתמול בעזה, הזהיר בסוף השבוע שהפעולה הצבאית תסכן את חיי החטופים. "כל חטוף שייהרג יוכרז בשמו ובתמונתו", אמר.
בואו נודה – הימים האלה הם ימים נוראים. לי הם מזכירים את ראש השנה ויום כיפור המתקרבים, ואת התפילות שאנחנו משננים, שעל פיהן נקבע "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו".
התופעה הבולטת מכל היא העובדה שבמציאות חיינו אין לנו שליח ציבור. נתניהו מתראיין רק באנגלית, במסגרות ידידותיות כלפיו, וזה מקומם. ראש הממשלה, עם אחדים מעמיתיו שלא שירתו בצה"ל, עומד לשלוח אל גיא ההריגה של עזה אוגדות, חטיבות וחיילי מילואים וסדיר – מתוך הנחה שמה שלא קרה קרוב לשנתיים של לחימה, יקרה עכשיו.
אכן, ימים נוראים.
על פי נתוני משרד הביטחון, קרוב ל-19 אלף פצועים מהמלחמה הנוכחית מטופלים כיום באגף השיקום, ובהם כעשרת אלפים פצועי נפש – רובם הגדול גברים מתחת לגיל 40. זאת ועוד: על פי נתוני רשויות המס, הנזק מהטילים האיראניים ששוגרו אלינו נאמד בשניים וחצי מיליארד שקלים.
חמשת אלפים מבין אלה שבתיהם נהרסו עדיין לא מצאו מקום להניח את ראשם.
אודי כגן חשף בפנינו בהופעה מרגשת את העובדה שהפך להלום קרב לפני 20 שנה, במהלך הקרבות של מבצע חומת מגן. המשפט שילך איתי לעד הוא: "יש בתוכי כאב, והוא לא הולך לשום מקום".
מי ידבר איתנו על מחיר המלחמה? מי?
במסגרת ההכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים, מדברים על המחסור במורים ובמורות. הרשו לי לחזור למקום שממנו באתי – אזור שפיר, ליד אשקלון.
למען האמת, המקום שממנו באת יסמן בעתיד את המקום שאליו תגיע. קשה מאוד להימלט מההנחה הזאת. במקרה שלי – הצלחתי.
בימים האחרונים קראתי את ספרו של ג'יימס בולדווין, מענקי הספרות באמריקה. אדם שחור שהטביע חותם בל יימחה בהיסטוריה של ארצות-הברית. בספרו "בפעם הבאה – שריפה" הוא כותב מכתב לאחיינו: "נולדת איפה שנולדת, ונגזר עליך העתיד שנגזר עליך אך ורק מכיוון שאתה שחור, לא משום סיבה אחרת. בזאת נקבעה אפוא תקרת שאיפותיך – לנצח".
"שיפּר הלם שוב"
ישראל גלילי, שר בכיר בממשלות המערך, נהג להתקשר לעמיתי שלום קיטל אחרי חדשות הבוקר בקול ישראל: "שמעת? שיפּר הלם שוב – הוא גילה עוד התנחלות שעלתה על הקרקע".
אודי כגן חשף בפנינו בהופעה מרגשת את העובדה שהפך להלום קרב לפני 20 שנה, במהלך הקרבות של מבצע חומת מגן. המשפט שילך איתי לעד הוא: "יש בתוכי כאב, והוא לא הולך לשום מקום". מי ידבר איתנו על מחיר המלחמה? מי?
ליוויתי את ראשי גוש אמונים שעלו להתיישב בטרשים של יהודה ושומרון, וגם את הקבוצה שהולבשו במדים ועלו לעפרה במסגרת של "משלחת ארכיאולוגית".
נזכרתי בהם השבוע, כשהנכדים שלהם חגגו במסעדה בירושלים את מה שנתפס בראייתם כניצחון המוחלט של מילוי מאווייהם.
השאלה האמיתית נוגעת לכל מי שיעמיד את עצמו כמועמד לראשות הממשלה: מה תעשה עם מיליוני הפלסטינים שחיים לצידנו? איך יובטחו להם, סוף-סוף, זכויות יסוד שמוקנות לכל בן אנוש על פני האדמה?
אביתר בנאי ביסס את השיר "לילה כיום יאיר" שחיבר על פסוק מספר תהילים: "גם חושך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר – כחשיכה כאורה".
שמעון שיפרצילום: אלכס קולומויסקיבנאי מבקש בשיר להציע לנו מילים מנחמות. ולכן בחרתי שורות מהשיר: "שוב אני נלחם, מגנט מושך למטה. זה בנקודות הקטנות, במילות עידוד, הפעם אני לא לבד. איזה קרב – אלוהים אדירים, איזה קרב, בין הבור למים – לפחות יש פה קרב, לפחות יש מים. פעם היה רק בור... אני מרתיח את המים, זיכרונות צפים מאיימים לשרוף הכל. יש מגירות שעדיין אני לא פותח, עד שיוסיף בי אור... לאורך הנחל שנובע בי, מבין העצים עומד הבית שלי". אם תרצו, חיינו כאן לא מתמצים רק על פי היציאות של דוברי הממשלה, שמבקשים להשתלט גם על מה שהכי פרטי ורק שלנו. יש לנו עולם – משלנו.
