שלום לך נכדי האהוב. בקרוב תחל את לימודך בכיתה א'. אני מלא בצפייה גדולה לשוחח איתך על אותיות ומילים, על חיבור וחיסור, על ספר בראשית ועל סיפורי מולדת. אל תפסיק להיות סקרן; דע לך שבית הספר אמור להיות מקום שבו לומדים לשאול שאלות, אל תחפש רק תשובות. לעולם אל תסתפק בציון טוב, שאף להיות מצוין.
אני יודע שיש לך הרבה חברים. אנא חפש בהפסקה את מי שבודד, את מי שלא הוזמן למעגל המשחקים. דאג גם לו, הושט לו יד. פעמים רבות סיפרת על מה שאתה רוצה לעשות כשתהיה גדול. אתה גדול מהחיים כבר עכשיו, אל תגנוז את חלומותיך, אל תוותר על מאווייך. יש בך כנפי רוח, אם תרצה, תגיע רחוק.
שלום לך נכדתי הבכורה. את עולה לכיתה י"א. זהו, רואה כבר את הסוף. הישגייך חשובים, שקידתך מופלאה. אנא, נצלי את השנתיים האחרונות לחיפוש אחר משמעות. כסבא וסבתא חלמנו שאת כבר לא תהיי מוטרדת משאלות קיומיות, שלעולם לא תחזי בזוועות. לא הצלחנו. מקל השליחות עובר אלייך. את ובני דורך תהיו אחראים לכינונה של המדינה, לשגשוגה ולהתפתחותה. לאחר שתסתיים המלחמה ויוחזרו כל החטופים, תוטל עליכם משימה: לשקם את המדינה, את החברה. אנא, שאי עינייך סביב, אל תעמדי מנגד. מצאי דרך לאזן בין התפתחות אישית ובניית תמונת עתיד, אל תוותרי על ימי הנערות ועל החוויות המלוות אותם, אל תוותרי על החברה ועל המדינה. ישראל זקוקה לך.
שלום לך בתי, המורה. משימת ענק הוטלה על כתפייך: להכשיר את הדור הבא לחיים של משמעות בתקופה מורכבת. מחד – גלי רוך וחמלה לכל תלמיד/ה. מאידך – אַל תוותרי להם ועליהם. דרשי מהם למצות את כישוריהם. שתפי אותם במה שאת חושבת על העם והארץ. אל תשטיחי, אל תחליקי. יש שחור ויש לבן, יש אמת ויש שקר. העניקי להם חינוך מטלטל, מסעיר, רלוונטי וחי. ההתגייסות של הצעירים שלנו בתקופת המלחמה, מוכיחה עד כמה את, חברייך וחברותייך, הצלחתם להעמיד דור של גיבורים.
שלום לכם הורים. הילדים שלכם הולכים, שוב, לגן ולבית הספר. אנחנו קוראים להם "מסגרות" ושוכחים שלגני הילדים ובתי הספר יש תפקיד חשוב יותר: מסגרות לפיתוח וטיפוח העתיד האישי והלאומי של כולנו. הם חדרי כושר לשרירי הלב והמוח, בתי יוצר לגיבוש הקשר בין הילדים שלנו לערכי הנצח המלווים אותנו.
כל אלה מחייבים שיח אחר בין מורים להורים. שיח מכבד, שיח המבוסס על חזון משותף, שיח המצמצם תלונות וקיטורים, יכול להוביל לפריחה עצומה של בית הספר. כבודו של המורה הוא כבודנו שלנו.
שי פירוןצילום: יונתן בלוםביום הראשון ללימודים אשמע אנחת רווחה: "הילדים במסגרות", "המערכת נפתחה". אינני מזלזל לרגע בקושי לאזן בין קריירה לבין גידול, טיפוח וחינוך מיטבי של הילדים. אך אל לנו לחשוב שמערכת החינוך נועדה להעניק שירותי שמרטפות, לאפשר לנו "להשתחרר", לעבוד "בראש שקט". אלה מילים צורבות וכואבות. בית ספר הוא לא מסגרת, חינוך אינו רק מערכת. בית ספר צריך לאפשר לכל ילד לפרוץ את גבולותיו שלו. ילד שהמערכת לא משתקת את כישרונותיו, לא מכבה את חלומותיו; תלמיד עם תשוקה עזה להצטיין ולהיות שותף בתיקון חברה והמדינה.
שי פירון הוא נשיא תנועת פנימה, לשעבר שר החינוך
