אנחנו טרודים עם הכניסה לעזה. בצדק. העניין הוא שהזירה הבינלאומית מוטרדת מישראל. בשבוע שעבר זו הייתה ועידת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, שחזרה בה מהצעת החלטה על תמיכה בפתרון של שתי מדינות. עונש לפלסטינים? לא. מתברר שגם החלטה נגד "שתי מדינות", בדיוק כמו החלטה בעד – היא פרס לחמאס. משום שהפעם זה קרה על רקע התחזקות הגורמים הפרוגרסיביים במפלגה, בעיקר צעירים, שמתנגדים לכל פתרון שכולל הכרה בישראל.
זה היה ברור שהצווחות של "FROM THE RIVER TO THE SEA" יגיעו לפוליטיקה. היה נדמה שיעברו כמה שנים טובות, ושבינתיים הצעירים הזועמים יצליחו להחלים משטיפת המוח האנטי-ישראלית בקמפוסים. טעינו. הפרוגרסיביים עושים לפוליטיקה מה שהם עשו לאקדמיה. מישהו בישראל מנסה לחשוב על המשמעויות של השינוי בטווח הארוך? מה יקרה כאשר הדמוקרטים יחזרו לבית הלבן? מה יקרה כאשר הם יהיו רוב בקונגרס?
ג'ייק סאליבן, שכיהן כיועץ לביטחון לאומי, נחשב לידיד מובהק של ישראל בממשל ביידן. לפני ימים אחדים הצהיר סאליבן שהוא תומך באמברגו נשק על ישראל
בליכוד, בדיוק על אותו רקע, באותו זמן, חגגו וצהלו בשבוע שעבר בסעודה חגיגית לרגל הכרזה על הקמת 17 התנחלויות חדשות בבנימין. זה לא משנה אם אכן כל ההחלטות ימומשו, וספק אם יש מספיק צעירים כדי לאכלס 17 יישובים חדשים. מה שכן ברור הוא שאין שום צורך להמתין. משום שישראל כבר משלמת את המחיר המדיני על ההכרזות.
הבשורות הרעות ממשיכות להגיע בצרורות. הציבור האמריקאי עובר תהליך של קיטוב הולך ומחריף. עד שמגיעים לוויכוח בנוגע לישראל. דווקא שם הפערים מצטמצמים. 60% מהציבור האמריקאי מתנגדים לשליחת סיוע צבאי נוסף לישראל. רק 32% תומכים. בחלוקה למפלגות, 37% מהרפובליקנים מתנגדים לשליחת סיוע, לעומת 75% מהדמוקרטים. עורכי הסקר מציינים שמדובר ב"רמת ההתנגדות הגבוהה ביותר ורמת התמיכה הנמוכה ביותר בשליחת סיוע צבאי נוסף של ארצות-הברית לישראל מאז שאוניברסיטת קוויניפיאק החלה את הסקר בנושא ב-2 בנובמבר 2023". ג'ייק סאליבן, שכיהן כיועץ לביטחון לאומי, נחשב לידיד מובהק של ישראל בממשל ביידן. לפני ימים אחדים הצהיר סאליבן שהוא תומך באמברגו נשק על ישראל.
יש עוד נתונים מעוררי דאגה. התמיכה בישראל, בכלל הציבור, עומדת על 36%, לעומת 37% תמיכה בפלסטינים. 50% סבורים שישראל מבצעת ג'נוסייד, ורק 35% סבורים שלא. המגמה ברורה. אלה כבר לא רק הצווחנים מהקמפוסים. זו ועידת המפלגה הדמוקרטית, שבעצם מבטאת את עמדת המצביעים. ואלה יותר משליש מהרפובליקנים, שבעניין ישראל מאמצים את הדעות של האגף האנטי-ישראלי במפלגה. זה השפל החמור ביותר של ישראל בארה"ב. רצינו לקוות שטאקר קרלסון, קנדיס אוונס ומרגרט טיילור גרין, שונאי ישראל מובהקים מהמפלגה הרפובליקנית, יישארו בשוליים. טעינו. ההשפעה שלהם אדירה. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שהמפולת המדינית היא לא הערכה. זו סכנה.
העולם כולו נגדנו? יש לנו אינספור טענות טובות נגד הקמפיינים בשירות תעמולת חמאס. אבל צריך לשים לב שרוב מדינות העולם החופשי היו בצד של ישראל כאשר היא תקפה את איראן. ובלי שום לחץ ישראלי, אלה מדינות E3, גרמניה, צרפת ובריטניה, שחזרו ואיימו בשבועות האחרונים על איראן שאם תמשיך להפר את הסכם הגרעין ואם תסרב לחזור למסלול הדיפלומטי – יופעל ה"סנאפבק", מנגנון הכלול בהסכם הגרעין (JCPOA), שמאפשר החזרה אוטומטית ומהירה של כל הסנקציות שהופעלו נגד איראן לפני ההסכם. הן לא רק איימו: ביום חמישי האחרון הן פנו למועצת הביטחון של האו"ם בדרישה להפעיל את הסנקציות. לאיראן יש 30 יום לשכנע שהיא חוזרת למסלול הדיפלומטי שכולל פיקוח של סבא"א על מתקני הגרעין. מדובר בצעד משמעותי במיוחד. לא הייתה שום התחשבות בעובדה שאיראן נמצאת על סף קריסה כלכלית.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיהלחץ על איראן בהחלט מעודד. אבל מפחיד לחשוב על השינויים שיתחוללו בדעת הקהל במערב בכלל, ובארה"ב בפרט, בעקבות כניסה לעיר עזה, אם אכן תתרחש. סבלנו כבר מיותר מדי אשליות. אין צורך באשליה נוספת, על כך שדעת הקהל הזאת לא תשפיע על טראמפ.
