"לתת לאמיתי תקווה שיהיה לו טוב"
אמיתי גז // איבד את אימו צאלה ז"ל
בימים האחרונים עסק חננאל גז בהכנות לפתיחת שנת הלימודים. הוא לבדו סידר את התיקים, הספרים, ומכשירי הכתיבה. "הקושי הוא עצום", סיפר. "תמיד בימים הללו צאלה ואני היינו לוקחים את הילדים לבילוי לחגוג את פתיחת השנה, לקנות להם את הציוד שרצו, לפנק אותם. והיום אני לבד".
הבוקר ילווה חננאל את בנו אמיתי (6) לכיתה א'. "העובדה שצאלה איננה מייצרת קושי אדיר. זה שאמא לא חלק מכל האירוע של הכניסה לכיתה א'", הסביר. "זה מחלחל גם לאמיתי. הוא מדבר על זה ממקום של געגוע. הוא אומר: 'אמא רצתה דברים כאלה', או 'אמא אהבה שנעשה כך', או 'אמא הייתה מסכימה' או 'לא מסכימה'. הקושי עצום, צאלה חסרה, אבל אני בוחר לתת לאמיתי תקווה עם השנה החדשה".
ב-14 במאי השנה פתח מחבל בירי לעבר מכוניתם של חננאל וצאלה גז על כביש 446, סמוך ליישוב ברוכין שבשומרון. כתוצאה מהירי נפגעה צאלה, שהייתה בחודש התשיעי להריונה, באורח אנוש. היא הובהלה לבית החולים והרופאים החליטו שעליהם ליילד את התינוק שהיה בבטנה.
זמן קצר לאחר שהגיעה לבית החולים נקבע מותה של צאלה. במקביל יילדו הרופאים את התינוק, אך מצבו היה קשה מאוד. על אף מצבו העניקו לו בני המשפחה את השם רביד. שבועיים אחרי הפיגוע נאלצו הרופאים לקבוע גם את מותו.
מלבד רביד ז"ל, לצאלה ז"ל ולחננאל יש שלושה ילדים: לביא שעולה לכיתה ו', נהוראי שעולה לכיתה ג', ואמיתי שיחל היום את כיתה א'. "אין ספק שעברנו ועדיין עוברים אירוע מטלטל", אמר חננאל. "עבורי זה להיות גם האבא וגם האמא, ולהיות בשביל הילדים בכל דבר. מצד אחד יש כאב עצום ועצב גדול בלב, ומצד שני אנחנו נאבקים לבחור בחיים ולתת לאמיתי את התקווה שיהיה לו טוב, שהוא יהיה חזק. להאמין בו, כדי שיידע שהוא מסוגל, ולעזור לו עם כל הפחדים שיש לכל ילד בכיתה א'. היו לי המון שיחות עם הצוות הניהולי וכולם מודעים ועוזרים בזה".
אמיתי צפוי ללמוד בבית הספר הממלכתי-דתי "איילת השחר" ביישוב ברוכין. "אלו ימים לא פשוטים", אמר חננאל. "כל עם ישראל ביחד במלחמה נגד האויבים שלנו, והדרך שלנו לנצח היא להמשיך לחיות ולתמוך במשפחות ובקהילות אחד של השני. רק כך נראה לאויבים שלנו שלא משנה כמה יפגעו בנו - אנחנו תמיד ננצח".
(צילום: ליאור שרון)
"אבא מלווה אותי מהשמיים"
טליה אמסלם // איבדה את אביה אביחי ז"ל
הבוקר, כשטליה אמסלם הקטנה תיכנס לראשונה בשערי בית הספר "מעיין" בפרדס חנה, היא תאחז חזק בידה של אמא טל. על גבה תיק החתול-חד-קרן החדש שלה, ובליבה געגועים כבדים לאביה שלא יהיה לצידה עם כניסתה לכיתה א'.
רב-סמל ראשון (במיל') אביחי אמסלם (30) ז"ל, נפל בקרב הרואי בצומת שער הנגב ב-9 באוקטובר 2023, יומיים בלבד אחרי שהוקפץ לקרבות הבלימה בעוטף. "זו היערכות מורכבת", אמרה אמה של טליה, על ההכנות האחרונות לפתיחת השנה במערכת החינוך. "החיים ממשיכים ואין לנו ברירה. המשפחה עוזרת, ובבית הספר, מיד כששומעים 'יתומת צה"ל', אני מרגישה שהלב נפתח. אני יודעת שהרגע הזה יהיה עצוב, אבל אני מקווה שנצליח גם לחיות את השמחה של ההתרגשות מהעלייה לכיתה א' ושלא נשאר רק באבל".
אביחי ז"ל היה איש של עשייה ונתינה. לצד היותו סטודנט מצטיין להנדסת חשמל ברופין ומפתח מחונן ב"אלביט", הוא ואשתו טל שימשו כהורים ל-12 בנות מתבגרות במשפחתון בכפר הנוער "תלפיות". "הוא היה עבורן אבא במלוא מובן המילה", סיפרו בכפר הנוער אחרי נפילתו.
ב-9 באוקטובר 2023 יצא הכוח שבו היה אביחי לסריקות אחרי מחבל שנמלט באזור שדרות. אחרי שחיסלו אותו המשיכו בסריקות אחרי מחבלים נוספים בשדה חיטה סמוך. שם, ממארב של חמאס, נפתחה לעברם אש. אביחי נפל במקום. אחריו נפלו סרן יובל הלבני ורב-סרן (ד"ר) איתן נאמן ז"ל.
שלושה חודשים אחרי נפילתו של אביחי נולדה בתו השלישית. "החסר של אביחי הוא יומיומי, אני לא צריכה את כיתה א' כדי לזכור שאביחי נהרג, וגם טליה לא", אמרה טל. "היה לנו בשבוע שעבר מפגש בבית הספר ושאלו אם אחד ההורים 'משרת מילואים פעיל'. כתבתי שאנחנו במילואים עד יום מותנו, כי אנחנו חיים את השלכות המלחמה.
"אביחי הלך ונלחם ונהרג, והתפקיד שלנו הוא לחיות. זה שירות מילואים לכל דבר, והוא רצוף אתגרים. זו התמודדות שלא נגמרת אף פעם. אני מבקשת מהעם ומהמדינה שכשאני לוקחת את הילדה שלי לכיתה א' ואנחנו כואבות, תהיה תמורה למחיר הזה. שלא נחזור לשיח המפלג ושנהיה טובים האחד לשני".
טליה, שכבר הספיקה להכיר את המורה שלה, תגיע היום לבית הספר בידיעה ברורה שאביה משגיח עליה מלמעלה: "הורים בחיים לא עוזבים ילדים, ועכשיו הוא אצלי בלב ומלווה אותי מהשמיים".
"אני לא פוחד להתחיל את כיתה א'"
לביא שמיר // איבד את אביו מוטי ז"ל
ב-7 באוקטובר 2023 היה רב-סרן מוטי שמיר (29) ז"ל בתקופת לימודים מטעם הצבא, לפני קבלת תפקיד. באותה שבת הוא לא היסס, יצא מביתו בחוות יאיר שבשומרון ונסע כשהוא חמוש באקדחו האישי בלבד לכיוון יישובי העוטף.
רס"ן שמיר ארגן במקום כוח מאולתר שהורכב מחברים וקצינים מחטיבת גולני. לאחר כמה היתקלויות לאורך היום הוא הבין שקיבוץ רעים זקוק לסיוע ומיהר להגיע לשם. במהלך הקרב במקום נפצע רס"ן שמיר פעמיים, אך המשיך להילחם. כשפינה פצועים לאחור, נפצע ונפל.
רס"ן שמיר היה נשוי לרויטל ואב ללביא, ולאורי שנולדה אחרי נפילתו. הבוקר יעלה לביא לכיתה א', בבית הספר הממלכתי-דתי "יקיר". "אני לא פוחד להתחיל את כיתה א', אני אפילו מתרגש", אמר לביא. "אני עצוב שאבא לא איתי פה, אבל יהיה לי כיף. אבא היה עושה איתי הרבה כיף וזה יהיה חסר לי. אבא היה מספר לי סיפורים ומקשיב לי כשהייתי מספר לו דברים, והיה עושה איתי שטויות באמבטיה".
"אני מאוד מתרגשת מכך שהבן הקטן שלנו הופך להיות גדול ובוגר, ויכיר חברים חדשים, אך יחד עם ההתרגשות אנחנו עוד שם, באותו רגע לפני שנתיים, כשקיבלנו את הבשורה הקשה שאבא מוטי שלנו איננו", אמרה רויטל. "אני בטוחה שמוטי היה שמח לראות את לביא עכשיו והיה עוטף אותו באהבה. כשאחזיק ביד של לביא בדרך לבית הספר, ביד השנייה יחזיק גם מוטי, מלמעלה. הראש יודע שלביא יצליח ללמוד ולגדול, אבל בלב מתערבבים ההתרגשות והצער שמוטי ולביא לא יזכו לעבור את הרגע הזה ביחד.
"יש משפט שמוטי תמיד היה אומר: 'אני זה האתגר, והאתגר זה אני'. אני יודעת שיהיו קשיים, וכמו שמוטי לימד אותנו – האתגרים יהפכו אותנו להיות יותר חזקים ונצמח מזה, ואנחנו מרגישים שמוטי מלווה אותנו גם עכשיו". לקראת פתיחת שנת הלימודים מבקשת רויטל לשלוח מסר למורים ולתלמידים – להסתכל על האחר: "אנחנו עוברים שנתיים קשות, תקופה מורכבת, וכל אחד מאיתנו, מורים ותלמידים, סוחב תיק קטן או גדול על הגב. הלוואי שנדע לראות באמת את מי שלצידנו, להיות בעין טובה, לחבק ולעטוף. כמו מוטי ז"ל שהיה באמת עבור כל אחד בפשטות ובעשייה עם לב ענק למען האחר".
"ימים של התרגשות וכאב"
עמיצור רובינשטיין // איבד את אביו שגיא ז"ל
הבוקר, כשעמיצור רובינשטיין, בן שש וחצי, ייכנס לראשונה לכיתה א' בבית הספר "יד ששון" שבקיבוץ לביא, הוא יבחר להתמקד דווקא בזיכרונות המתוקים שיש לו מאביו: "אני זוכר שהכנו ביחד אוכל לשבת, במיוחד את המרק הירוק המיוחד שלו, ולפעמים גם שניצלים. אבא היה נותן לי לעבוד במטבח כמו גדול, הוא סמך עליי. הוא תמיד היה טועם מהאוכל כשהכנו, והיינו צוחקים שאסור לגלות לאמא"
האב, סרן (במיל') שגיא רובינשטיין (31) ז"ל, נפל בקריסת מבנה בדרום לבנון ב-8 בדצמבר 2024. שגיא, איש חינוך וקהילה, מפקד מחלקה בגדוד חיר"ם 9263 שבחטיבה 226, הותיר אחריו את אשתו טל ואת שלושת ילדיהם: עמיצור הבכור, מעוז, ורונה הקטנה.
"אלו ימים מאוד מרגשים, שמעוררים מצד אחד התרגשות מהשלב החדש בחיים, ומצד שני הרבה כאב, חוסר וגעגוע לאבא שלא זוכה לראות את הבן שלו עולה לכיתה א'", סיפרה אמו של עמיצור. "איך יכול להיות שעמיצור הולך להיכנס בשערי בית הספר היסודי בלי אבא שלו לצידו? שגיא מאוד נוכח בבית, בדיבור שלנו ובמעשים, אבל הוא חסר".
שגיא היה דמות יוצאת דופן בקהילת קיבוץ לביא שבגליל התחתון. איש תורה ועשייה, חובב היסטוריה, שהוביל מיזמים קהילתיים, ובמקביל לא ויתר על שירות מילואים קרבי ומשמעותי. ב-7 באוקטובר הוא לא היסס לרגע והתייצב לשירות ממושך.
טל , לדבריה, שואבת כעת את כוחותיה מהילדים: "אני מקבלת המון כוחות מעמיצור. הוא ילד מלא בחוסן, בשמחה ובטוב, וברצון לתת ולעזור, בדיוק כפי שהיה אבא שלו. הילדים הם האור שלנו והדבר הכי טוב שיש לי בחיים כרגע. אני מבינה שבשבילם אני צריכה להיות עם שמחה וכוחות, להיות עוגן".
לצד ההתמודדות האישית, יש לה גם מסר לחברה הישראלית: "אני חושבת שכל החברה צריכה להיות מודעת לכך שיש ילדים רבים שעולים לכיתה א' בלי אבא. ויש ילדים יתומים שלא זוכים לאותה רגישות, בגלל שאבא שלהם נפטר מסרטן או נהרג בתאונת דרכים. צריך לזכור שיש כאלו שצריכים אותנו, ולהיות עבורם. זה המקום שלנו כחברה לראות אותם, ולהיות שם עבור האלמנות שסוחבות את המשא הזה. אני מאחלת לנו כחברה שנדע לראות את כל מי שצריך עזרה ותמיכה, ולראות את הטוב האחד שבשני".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.09.25
