כשמתן עלה לכיתה א' התגוררתי במושב תאשור. שכרתי יחידת דיור למתן, לנטלי ולי ורשמתי אותו לביה"ס ניצני הנגב, ששייך למועצה אזורית בני שמעון. השבועות לפני תחילת שנת הלימודים עברו עלינו בהתרגשות מטורפת, בני בכורי עולה לכיתה א'.
רכשנו חולצות בגוונים שונים עם סמל ביה"ס עליהן, רכשנו את כל הציוד שנתבקשנו על פי רשימה שקיבלנו מבית הספר. כמה זוגות מכנסיים וזוג נעלי ספורט שמתן בחר לטעמו ולעולם לא אשכח את פניו המחויכות באותו רגע. מתן, עם שיערו הפרוע והמקורזל אפילו הסכים לבקר אצל הספר לכבוד האירוע. בבוקר 1 בספטמבר, השכמנו קום ווידאנו שהכל מוכן. אפילו הצלחתי לשכנע את מתן לאכול מעט קורנפלקס עם חלב, שמא ירגיש רעב עד ההפסקה בה יוכל לאכול את הסנדוויץ' שביקש. חצי פיתה עם ממרח שוקולד.
את מתן שלי לא ליוויתי לשער ביה"ס, או לכיתה. נטלי הייתה קטנה ולא היה ברשותי אמצעי לנסוע עם שניהם לשם. ליוויתי את מתן לתחנת האיסוף במושב ומתן כמו מתן, ילד ביישן שלי, פגש חברים חדשים לכיתה שגרים גם הם במושב.
את מתן שלי לא ליוויתי לשער ביה"ס, או לכיתה. נטלי הייתה קטנה ולא היה ברשותי אמצעי לנסוע עם שניהם לשם. ליוויתי את מתן לתחנת האיסוף במושב ומתן כמו מתן, ילד ביישן שלי, פגש חברים חדשים לכיתה שגרים גם הם במושב
אחרי המתנה קצרה, הגיע האוטובוס. ילדים מכיתות גבוהות יותר טיפסו במעלה מדרגות האוטובוס בביטחון ובצחוק מתגלגל. מתן המתין בסבלנות עד שעלו חבריו, הידק את רצועות התיק אל גבו, היישיר מבט אליי ואמר: ‘אמא, עכשיו אני’.
חיבקתי אותו אל גופי, ראשו הוצמד אל רחמי, דמעות של אושר וגאווה מילאו את עיניי. ליטפתי את ראשו של מתן ואיחלתי לו בהצלחה.
עינב צנגאוקרצילום: גיל נחושתןמתן ילד שלי ביישן, לא מסכים לנשיקה בפומבי. המתנתי עד שהוא התיישב ליד חלון ונופף לי לשלום. אט–אט החל האוטובוס בנסיעה ומתן החל במסע משלו. את מתן שלי לא ליוויתי לכיתה א'. סליחה ילד של אמא, סליחה.
אני מבקשת מכם, ההורים לילדים העולים לכיתות א' עד י"ב - לוו אותם בחיוך, לוו אותם בגאווה, יש לכם על מה.
ולכם תלמידים אאחל שתחלו את שנת הלימודים במסע אישי פורה ומוצלח, שתדעו לכבד ולהכיל את כלל חבריכם לספסל הלימודים, שתיהנו מחוויית הלמידה, שתחונכו על ערכים טובים שיתוו את דרכיכם כמתבגרים ויעצבו את אישיותכם הכי טוב שאפשר. שתצחקו, תשתובבו - העיקר שתהיו מאושרים.
שנת לימודים מהנה ומוצלחת, אהובים ואהובות שאתם!
