לאורך המלחמה התפתחה ביקורת חריפה, ומוצדקת, נגד תרבות התדרוכים מאת "גורם מדיני בכיר", כלומר שליח כלשהו של ראש הממשלה (או הוא עצמו) למטרות העברת מסרים שאין לבנימין נתניהו שום רצון לעמוד מאחוריהם בפומבי. אולם האמת היא שבשלב מייאש ומתיש זה, גם שיטת "גורם ביטחוני בכיר" או "גורם בכיר בצוות המו"מ" לא יותר טובה מבחינה אתית ובוודאי שאין לה שום אפקטיביות ציבורית. הנה, ב"אולפן שישי" (חדשות 12) חשפה דנה וייס ציטוט מטלטל, כביכול מפי "גורם ביטחוני בכיר", שאמר כי "יש עסקה שישראל נלחמה עליה על השולחן" וכי "חטופים חיים היו יכולים להיות בבית בשבוע שעבר". גם הדברים הללו, עם כל הכבוד להפגנות השבועיות, נשטפו בניאגרה שכבר יותר משנה בולעת הצהרות דומות.
למעשה, נדמה כי ההחלטה להסתער על כיבוש העיר עזה ומחנות המרכז גם במחיר סיכון חיי החטופים (לפי הערכות הגורמים המקצועיים), סותמת את הגולל על שאלה שמלווה את הדיון הציבורי מאז נפוצה הטענה כי נתניהו מסכל הסכמי השבת חטופים ממניעים פוליטיים: האם האנשים שהופקדו על השבת החטופים ומתנגדים לגישת נתניהו צריכים להישאר בתפקידם - או להתפטר ולספר בקולם מה באמת קורה.
ראש מיפקדת השבויים והנעדרים בצבא, למשל, אלוף (במיל') ניצן אלון, הוא חותמת הכשרות של כל פעולה בסביבת החטופים. חלפה שנה לאחר שהתברר, לאסוננו, שגם המודיעין הזה עשוי להיות לא מדויק בעליל. אם השלטון מסרב להסכם שאותו רצה במשך חודשים, ובמקום מורה על מבצע שעליו "גורם ביטחוני בכיר" אמר שהוא "הימור פרוע" בחיי חטופים, מה בעצם נותר לאלון לעשות שם? למסור נ"צ ולקוות שהם גם מדויקים וגם שהלוחמים בשטח קיבלו אותן בזמן, לפני שהמחבלים שמעו אותם והוציאו חטופים להורג?
ההמונים שלא יצאו לרחוב אחרי כל מה שקרה בשנתיים האחרונות לא יעשו זאת בגלל מסיבת עיתונאים של ניצן אלון. גם האפשרות שזמיר יניח את דרגותיו אחרי חצי שנה בלבד על רקע מצפוני נראית מגוחכת
מאחר שגם הרמטכ"ל עצמו מסתייג עמוקות מכיבוש עזה ואף טוען בפומבי כי "נוצרו תנאים" להשבת חטופים, מה יש לו לחפש בקומה ה-14 בקריה מרגע שהדרג המדיני ידרוש את יישום ההנחיה? בניגוד להחלטות מדיניות דרמטיות עם השפעה ביטחונית, כמו הנסיגה מלבנון למשל (שהרמטכ"ל מופז התנגד לה אך ביצע אותה), כאן רב-אלוף אייל זמיר לוקח אחריות על פעולה נטולת תמיכה (לפי כל סקר), שתגרום לריסוק אתוס שהוא עצמו טוען שיש להילחם על קדושתו. אם זמיר מסתכל במראה ורואה שם אדם מוסרי, לא ממש נותר לו שיקול דעת; לא אם מחליפו יחולל בצבא את מה שקרה למשטרה, ולא גם אם הוא לשיטתו היחיד שיכול למזער נזקים. לאירוע בסדר גודל כזה, במצב העניינים הנוכחי, יש משמעות בינארית: לגיטימי או לא לגיטימי.
עינב שיףבניגוד למה שעשוי להשתמע, התפטרות בכירים ואפילו בכירים מאוד היא בעלת סיכוי אפסי לחולל שינוי מהותי: ההמונים שלא יצאו לרחוב אחרי כל מה שקרה בשנתיים האחרונות לא יעשו זאת בגלל מסיבת עיתונאים של ניצן אלון. גם האפשרות שזמיר יניח את דרגותיו אחרי חצי שנה בלבד על רקע מצפוני נראית מגוחכת: לשנים הארוכות בתור חייל במערכת יש נטייה לעדכן קווים אדומים. אז למה בכל זאת חשוב לומר שאם "גורמים ביטחוניים בכירים" חושבים שהחלטת הממשלה היא הרסנית ולא מוסרית, עליהם להתפטר? פשוט מאוד: כי זאת האמת, ולפעמים גם היא צריכה להיות אופציה.
