"פרה שמנה שלא נותנת חלב" קרא נתניהו לפני עשור וחצי למערכת החינוך. הפרה לא הייתה שמנה כבר אז, אחרי עשרות קיצוצים בתקציבה, אבל המשיכה לתת חלב וגם שמנת. לא מהאוויר צמחו סופרים ומדענים נודעים, דור צעיר של גאוני הייטק, אקדמיה מוערכת, חקלאות מתוחכמת. כל מה שנתניהו מתרברב בו כאילו ייסד והקים בעשר אצבעותיו (עד שבא רק תפוזים גידלו כאן, לפי הגותו של בנו). אלא שילדים והורים שיגיעו היום לבית הספר יגלו שהפרה השמנה המדומיינת כבר על סף אנורקסיה, ושעל אף מאמציה, היא מתקשה מאוד לתת חלב לעגל שהיא כה אוהבת.
אם יש משהו שהוא אינדיקציה ברורה להרעבה של החינוך הממלכתי, זה המחסור המזעזע באלפי מורים, ועוד אלפים שמלמדים ללא הכשרה. זה היה אמור להיות אות אזהרה שמתנוסס ככתובת אש וחורך את פניהם של נתניהו-קיש-סמוטריץ', אבל בכנות, אם גורל הישראלים המורעבים, המעונים והמתים בשבי האויב לא מזיז להם, אז למה שיתעניינו בנושא שולי שהוא רק התנאי לקיומנו כאן כמדינה מפותחת, לפני שנשקע באוקיינוס האזורי של בערות ופונדמנטליזם?
זה נראה כמו אדישות מחרידה, אבל מסתמן שיש כאן משהו חמור ועמוק יותר. הרדיפה, ההשמצות והבוז כלפי כל מה שמריח מהשכלה ודעת, מזכירים תוכנית עבודה אופיינית למדינות שחוות דמדומי דמוקרטיה. וכששר "החינוך" מאשים את נשיאי האוניברסיטאות בסיוע לאויב ו"אינטלקטואל" זה לא פחות מקללה, אך טבעי שמהמוסדות האקדמיים זה יזלוג אל מערכת החינוך כולה.
בגאווה לאומית מצעידים אותנו נתניהו-קיש-סמוטריץ' אחורה, לעידן הבערות. למי אכפת מבתי הספר? מי צריך ידע אמיתי כששקר הוא אמת, תיאוריות קונספירציה הן מדע, טמטום הוא חוכמה וניבולי פה וקריאות שיסוי קדמוניות הפכו לצלילי שגרה? חברה שהגיעה להישגים מופלאים נתקפת במחלה אוטואימונית ופוגעת במקורות הכוח והחיסון של עצמה. במקום לפעול לכך שכולם יוכלו ליהנות מהיכלים של ידע ותבונה – אלה הופכים למעוז מדומיין של בוגדים שיש לאתר, לייבש ולהעניש.
אחת התוצאות הטרגיות של בריחת המורים היא העמקה קשה של אי-השוויון. הורים מבוססים כלכלית יממנו לילדיהם מעטפת אישית של תגבור. ילדים של עניים יינגפו במערכה הזאת
הבוז הקולקטיבי להשכלה מחלחל אל המורים. לפעמים קללות וגילויי אלימות, לפעמים התנשאות ואדנותיות. אגרוף מתלמיד, הודעה קולית רוויית גידופים איומים וצעקות של אב נגד צוות המורים, אם שכולאת מנהל במשרדו, ופעילי בן גביר שמצלמים מנהלים ומורים בלייב, לעיתים תוך קריאות "נאצים", כי לא איפשרו להקים עמדת הנחת תפילין שנייה בבית הספר.
שלי יחימוביץצילום: אלכס קולומויסקימשרד החינוך לא רק שלא מעניק גיבוי – הוא מגביר. מעביר לשב"כ שמות ומספרי תעודות זהות של המורים, מזמן לבירורים משמעתיים מורים שהביעו את העמדה החתרנית שצריך לשחרר חטופים. שלא לדבר על ההתנפלות על מנהלים שהרחיקו לכת עד כדי הבעת דאגה מהרעב בעזה. ערבבו את זה עם עומס נוראי ושכר דל, ונחשו למה מורים עוזבים.
אחת התוצאות הטרגיות של בריחת המורים היא העמקה קשה של אי-השוויון. הורים מבוססים כלכלית יממנו לילדיהם מעטפת אישית של תגבור. ילדים של עניים יינגפו במערכה הזאת. יש מקום לחשד שלנתניהו יש ממש עניין בטיפוח הפערים האלה.
