תאונות אופניים וקורקינטים חשמליים הפכו בשנים האחרונות לגורם מרכזי בתמותת ילדים בישראל, והתמונה המלאה והמטרידה נחשפת במחקר חדש של ארגון "בטרם" שיוצג הבוקר (יום רביעי) בכנס המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות.
לפי המחקר, בין השנים 2009 ל-2024 נהרגו 78 ילדים ובני נוער בתאונות עם כלים דו-גלגליים, כאשר כמעט כל ההרוגים - 95% - היו בנים. הנתונים מצביעים על קשר ברור בין התרחבות השימוש בכלים ממונעים לבין הזינוק במספר ההרוגים: מאז כניסת הקורקינטים החשמליים לשוק ב-2016 נרשמה עלייה של 60% בתמותה, כולל זינוק חד של 170% בין 2012 ל-2015 ל-2016 ל-2019. ממצא מטריד נוסף שעלה מהנתונים הוא הגיל הממוצע של הקורבנות: 11 וחצי בלבד, הרבה מתחת לגיל המינימום החוקי לרכיבה על כלי חשמלי – 16 שנים – מה שמעיד על כשל אכיפה מתמשך.
מהניתוח המגזרי של הנתונים עולה כי בתאונות עם כלים חשמליים רוב הנפגעים היו מהחברה היהודית (74%), בעוד שבתאונות עם כלים לא-חשמליים בלט ייצוג יתר של ילדים ובני נוער מהחברה הערבית, בעיקר ביישובים מאשכולות סוציואקונומיים נמוכים. הממצאים חושפים גם קשר הדוק בין תשתיות לקויות והיעדר תאורה ביישובים ערביים לבין ריבוי התאונות. כמו כן, ניתוח זמני התאונות מעלה כי יותר ממחציתן התרחשו בין שעות אחר הצהריים לערב, ובמיוחד בימים חמישי, שישי וראשון.
מאחורי המספרים
החוקרים, אביעד אגם, מנהל המחקר בארגון בטרם, ד"ר פרנסיס מימוני מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, יגאל גודלר ואלעד כליף מארגון בטרם וד"ר ספי מנדלוביץ, סמנכ”ל משרד הבריאות מציעים צעדים ברורים לצמצום התופעה: אכיפה נוקשה של גיל רכיבה וחובת חבישת קסדה, הגבלת מהירות ל-25 קמ”ש, קמפיינים להעלאת מודעות והשקעה בתשתיות בטוחות לרוכבים, במיוחד ביישובים מוחלשים.
בנוסף, הם קוראים למדינה ולרשויות המקומיות לצמצם פערים כלכליים באמצעות סבסוד ציוד מיגון למשפחות מתקשות. "מאחורי המספרים עומדים 78 ילדים שלא שבו הביתה", מסכם אביעד אגם, ראש צוות המחקר בארגון בטרם. "כל טרגדיה כזו היא עולם ומלואו עבור המשפחה. תאונות אינן גזירת גורל – מדובר בסיכון שניתן לצמצם משמעותית אם רק תהיה נחישות ציבורית ומדינית. השאלה היא כמה עוד נמתין לפני שנפעל".
אחת המשפחות מאחורי המספרים היא משפחת מלכה. בנו של שלומי מלכה, אוריאל, היה רק בן 15 כשמשאית פגעה באופניים החשמליים שעליהם רכב עם אחותו הודיה. אוריאל נהרג והודיה נפצעה קשה. "הבת שלי הייתה אז בת 16. היום היא בת 24 ועדיין לא סיימה את השיקום שלה, אנחנו מניתוח לניתוח", מספר שלומי. "זה מאוד קשה. הילדה שלי בטראומה, היא ראתה את אח שלה נמחץ לה מול העיניים, ואף אחד לא עושה כלום כדי למנוע את התאונה הבאה.
"זה קרה לבן שלי כאן מתחת לבית. נלחמתי שישימו שלטים – רוצים שהם ירכבו על הכביש, אבל לא דואגים לשמור עליהם. גם בתאונה הבן שלי עמד ברמזור באדום, הוא נסע כמו שצריך, אבל המשאית לא ראתה אותם. העיריות בעצמן רוכשות קורקינטים שאפשר לשכור ומשאירות את החיים בידיים של הילדים. צריך לעצור את ההפקרות הזאת, ללמד את הילדים בבית הספר תיאוריה, ללמד אותם לנהוג בביטחון ולא לעלות על הכביש לפני הגיל המותר".
סכנה גם למבוגרים
רק לפני שלושה חודשים נהרגה מעיין אמיר בת ה-23 מפגיעת משאית בתל אביב, כשרכבה על קורקינט חשמלי. אמה, רויטל, סיפרה: "חבר שלה גר בתל אביב, היא בדרך כלל נוסעת אליו ברכבת, ומשם או שהוא היה לוקח אותה או שהייתה עולה על קורקינט. היא מכירה את הדרך טוב, היא גם יודעת שהכביש סואן ולא נוסעת מהר. היא ילדה כל כך אחראית, תמיד עם קסדה על הראש, ילדה שמשמשת דמות חינוכית ומושא להערצה לחניכים שלה.
"הילדים לא מבינים את הקלות הזאת שיש להם הכל בטלפון וכל אחד יכול לעלות על קורקינט מושכר דרך אפליקציה, אף אחד לא בודק את התקינות של הקורקינטים האלה, מה המצב שלהם, בהרבה מהמקרים אין לנוסעים האלה קסדה, אז מישהו צריך לפקח על זה – גם כהורים ללמד את הילדים שלנו את הסכנות, וגם שהרשויות יאכפו. זה לא מעניין אף אחד, וזה האובדן הגדול שלנו שאנחנו מתמודדים איתו כל יום".
בעמותת אור ירוק הדגישו כי הסכנה לא פוסחת גם על המבוגרים וציינו כי מדי שנה מספר המתאשפזים במחלקות הטראומה בבתי החולים עולה. עד כה נהרגו בשנת 2025 שישה רוכבי אופניים חשמליים ושישה רוכבי קורקינטים חשמליים ונפצעו מאות. מנכ"ל העמותה, עו”ד יניב יעקב, אמר כי “מדינת ישראל מפקירה את רוכבי האופניים. בהיעדר שבילי רכיבה בטוחים ורצופים בערים, הילדים שלנו רוכבים בין כלי הרכב, וכל רכיבה היא הימור על החיים. אין שום סיבה שמדינת ישראל לא תהיה מדינה שמחבקת את הילדים ומעודדת אותם לרכוב באופן מוסדר ובטוח, ולכן יש לייצר שבילי רכיבה בטוחים ומופרדים מכלי הרכב כדי לשמור על החיים שלהם”.
