בכניסה לסלון של יוסי נקמולי ניצב ציור מחוייך של בנו היחיד, בר ליאור נקמולי, שנרצח בידי מחבלי נוחבה ב-7 באוקטובר כשניסה לברוח ממסיבת הנובה. הציור הזה הוא תזכורת מתמדת לבן האהוב והקרוב, שהטלפון הראשון שהרים בשש וחצי בבוקר הארור היה לאביו. "בשש וחצי הוא אמר שיש טילים", שיחזר יוסי. "שאלתי איפה הוא מתחבא, והוא ענה: בין העצים. אמרתי לו שייקח את הרכב וייצא מהאזור. זו העצה הכי גרועה שנתתי לו. כל מי שהיה בכבישים לא שרד".
עידן שתיוי, שחולץ רק השבוע מגבולות עזה כשהוא לא בין החיים, היה זה שניסה לעזור לבר וחבריו. "עידן הכיר את אחד החברים של בר, והוא נהג להם ברכב", סיפר יוסי. "הייתי בקשר עם עומרי, אח של עידן, והוא נתן לי את המיקום של הרכב. כשהגיעו מצאו אותו ריק, עם כריות אוויר שנפתחו. שלושה ימים הייתי בטוח שבר חטוף".
באותו יום נסע יוסי לסורוקה. "הייתי שם משמונה בבוקר עד שתיים בלילה", נזכר. "ראיתי את כל המראות הכי קשים - גופות, בלגן, שוטרים, פצועים, כוחות ימ"מ. חיכיתי אחד-אחד והוא לא מגיע. בשתיים אמרו לנו לתת דנ"א. חזרתי הביתה עם המחשבה שהוא חטוף". אלא שימים לאחר מכן, נודעה לו האמת הקשה: "יש סרטון שרואים בו בין שישה לשבעה מחבלים רצים ויורים לעבר הרכב של בר. לידם נתקע הג'יפ של גיא אילוז. מתברר שהם נרצחו בג'יפ שלו, לא ברכב".
בר ליאור נקמולי, או כפי שכולם קראו לו "ברלי", נולד במזכרת בתיה ובהמשך גדל בשוהם. הוא למד, אימן כדורסל, טייל בדרום אמריקה, וכשחזר עסק במסעדנות. לצד עבודתו היה חלק מקבוצת "החמניות" - חבורה שחיברה בין חברים ומוזיקת טראנס. "בר היה בחור שעוזר לחברים בהכל. בכל זמן. אין מצב שהיה אומר 'לא' לחבר", תיאר אביו. "הוא היה כל כך אהוב. כל כך הרבה אנשים הכירו אותו. ביומולדת האחרון שלו ביולי חגגנו אצלי בבית. הבאתי זמר יווני, חברים, מוזיקה, אוכל. כל מה שהוא אהב, רק בלעדיו".
עבור יוסי, הכאב ב-7 באוקטובר כפול. בדיוק 19 שנים לפני השבת השחורה, הוא שהה יחד עם בר במלון הילטון טאבה בסיני בזמן הפיגוע הקטלני. "כל החלונות התנפצו והיו הרוגים. בר ואני ניצלנו בנס", שיחזר את רגעי האימה. "ברגע הפיגוע ברחנו לכיוון הגבול והשארנו את כל הדברים. זה משהו שבר זכר כל השנים".
עם השבתו של עידן שתיוי מרצועת עזה, היה ברור ליוסי שהוא יבוא לחלוק כבוד אחרון לעידן בלווייה. "אחרי השבעה שלי על בר נסעתי לפגוש את עומרי. יש לי ולמשפחת שתיוי גורל משותף. שניהם נרצחו שם, בסביבת הרכב", אמר. "פגשתי את אמא של עידן בהלוויה ואמרתי לה שאני אבא של בר. לא אמרתי משתתף בצערך, כי אני יודע מה הם עוברים. ׳משתתף בצערך׳ זה סתם מילים. אין מילים שיעזרו".
גם בשבת האחרונה פקד יוסי את רעים, המקום שבו נרצח בנו. "יש שם עץ זית שנטעתי והשקיתי. עוד עץ נטעתי בצומת גומא, לידו שמתי דגל עם תמונות שלו", סיפר. "בהתחלה הייתי נוסע כל שבוע, היום פעמיים בחודש. פעם פגשתי שם אבא אחר, שבא להשקות עץ לזכר בתו. אין לו מידע בכלל מה קרה לה. אמרתי לעצמי, לפחות יש לי משהו. במקום לרחם על עצמי אני מרחם על אחרים. אבל האמת - שנינו מסכנים. שנינו איבדנו ילדים".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.25
