סול אלינסקי היה אחד מהאנשים הפחות מדוברים, אך מהמשפיעים ביותר על העולם. כיצד? אלינסקי היה האדם שפיתח, הוציא לפועל ולימד את המחאה באמצעות שיבוש, המאפשרת לקומץ פעילים מסורים להכניע אומה שלמה.
אלינסקי יזם חסימות כבישים, הפרעות מאורגנות לישיבות פוליטיות, התנחלויות הפגנתיות במבנים ופעולות נוספות ששיבשו את החיים. הוא ביקש להוביל את הציבור לזעוק ולדרוש מהשלטונות להיכנע למחאה – לצורך החזרת הסדר. הטקטיקות האפקטיביות להפליא של אלינסקי, שהיה בן למהגרים יהודים משיקגו, השפיעו עמוקות על ברק אובמה, שקרא את ספרו "כללים לרדיקלים" ועבד כפעיל קהילתי בשיקגו, בארגונים שהוקמו ברוחו.
בישראל, תלמידיו המובהקים של אלינסקי הם מחוללי מחאת קפלן ו"ימי השיבוש", המבקשים להפריע את שגרת החיים של הישראלים כדי לערער את השלטון הנוכחי ולסיים את המלחמה בתנאים שהם יכתיבו. כך, בבוקר יום רביעי האחרון, במסגרת אירוע שיבוש כזה, העלו מפגינים קיצונים באש ג'יפ בשכונת רחביה, סמוך למעון ראש הממשלה. הצתת ג'יפ מהווה גם בימים רגילים הסלמה משמעותית. אלא שבמקרה זה, בעל הרכב היה הישראלי היפה: מילואימניק בצו 8, המקדיש לפיכך את חייו לשירות מטרות כלליות - ארצו וילדיו.
כל הכפתורים נלחצו, הזעם הציבורי התעורר. אלא שכאן התרחש "שיבוש בשיבוש", שסול אלינסקי היה מתקשה להבין: במקום שהציבור יזעק וידרוש מהשלטון הנבחר לקחת אחריות ולהיכנס לדין ודברים עם המפגינים כדי להפסיק את הכאב והכאוס - זעק השלטון עצמו. יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, מיהר להוציא הודעה ולהאשים את "היועצת המשפטית למחאה, בהרב-מיארה, באוזלת ידה ובאכיפה הבררנית שלה, ששורפת את המדינה". שר המשפטים, יריב לוין, שנמצא בקמפיין להדחתה, השתמש בהזדמנות כדי להבהיר כי "האירועים היום ממחישים את חובתה של הממשלה להתייצב מאחורי ההחלטה להדיח את עורכת הדין בהרב-מיארה".
ואילו השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, האחראי לכאורה מתוקף תפקידו על קיומו של הסדר הציבורי, הצטרף גם הוא למקהלה. הוא טען כי גל ההצתות התרחש "בגיבוי ובעידוד היועצת המשפטית העבריינית שרוצה לשרוף את המדינה". אלינסקי, לו היה קם מקברו ונשלח לישראל של ימינו, לא היה מסוגל להבין את תגובת השלטון. במקום שתיקה, מבוכה או לכל הפחות ביקורת חריפה כלפי המפגינים - מה שהיה מגדיל את חשיבותם ומהדהד את המסר שלהם - בחר השלטון להפנות את חיציו לעבר פקידה משפטית. כתוספת לתגובה המשונה הזו, האופוזיציה והתקשורת לא רק שלא ביקרו את הממשלה על אובדן שליטה, אלא בחרו ברובם להקטין את האירוע ולמלא פיהם מים.
השתלטות הפקידוקרטיה
המציאות המשונה הזו מוכיחה כי למרות, ולמעשה בגלל, הכעס האדיר המופנה כלפיה מהימין הפוליטי - היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, איננה נטל על שלטונו, אלא הנכס הפוליטי הגדול ביותר שלו.
כיצד היא עושה זאת? היא עובדת בשכנוע הציבור כי הממשלה הנבחרת לא מחזיקה ברסן השלטון. כך, ביום שני השבוע, רק יומיים לפני אירוע ההצתה הקשה, טרחו גורמים עלומים להפיץ לתקשורת מכתב ששלחה לשר בן גביר, ובו ציינה כי מסמך המדיניות שלו, המבקש להגביל את יכולתה של המחאה לשבש את סדרי החיים ולהגדיל את יכולתה של המשטרה למנוע מהן לצאת משליטה - "נעדר תוקף". למעשה, קבעה בהרב-מיארה כי רצונו לייצר מסמך כזה הוא "הפרה בוטה" של הסדר ניגוד העניינים שלו.
בהרב-מיארה ביקשה לתת כלים בידיהם של המוחים, אך שללה מהם את הנשק המרכזי שלהם: גלגול האחריות לפתחם של נבחרי הציבור
בהרב-מיארה ביקשה לתת כלים בידיהם של המוחים, אך שללה מהם את הנשק המרכזי שלהם: גלגול האחריות לפתחם של נבחרי הציבור. מנקודת המבט של אלינסקי, הפכה בהרב-מיארה את בן גביר מנציג שלטון לפעיל פוליטי שניסה "לשבש" מחאה שזכתה לחסותה. היא עשתה זאת לא רק בהחלטתה, אלא גם בניסוחה האדנותי, שביקש להבהיר לא רק לשר לביטחון לאומי, אלא גם לציבור כולו, כי בעל הבית בכל הנוגע לענייני סדר ציבורי ומחאות - היא היועצת ולא השר.
ההפיכה הזו של סדרי העולם - בין אם נטען שהיא ביטוי לחוזקה של הדמוקרטיה או להשתלטותה של "הפקידוקרטיה" - הופכת את המציאות על הראש. בעין הציבורית, אם בהרב מיארה מחליטה, אז לא רק הסמכות שלה אלא גם האחריות. במכתבה ובהתערבותה היא אמנם מנעה מבן גביר את היכולת לשנות את המציאות, אך גם שללה ממנו את האפשרות להאשים אותו בקלקוליה.
האופוזיציה כלהקת מעודדים
החסימה של בן גביר היא רק מקרה מבחן אחד בשורה ארוכה של החלטות מעוררות מחלוקת ולעומתיות, בהן התריסה בהרב-מיארה כנגד הממשלה ותקעה מקלות בגלגליה. כך למשל, בסאגה על פיטוריו של ראש השב"כ ומינויו של דוד זיני, הוכיחה בהרב-מיארה לציבור כי אי-אפשר לראות את הממשלה כאחראית לביטחון אזרחיה - אלא אותה. לאחרונה, בעמידתה האיתנה כנגד הניסיונות לפטרה - שכללו הצבעה פה אחד של 22 שרי ממשלה, ללא אף מתנגד - הוכיחה סופית כי היא גורם כוח עצמאי, שאינו תלוי, משתרשר או משרת את השלטון אלא עומד מולו כחומה בצורה.
כך הפכה בהרב-מיארה לא רק את בן גביר, אלא את הממשלה והעומד בראשה מגורם אחראי - שאשם במעש או בחוסר מעש בקלקוליה של המדינה - לגורם "משבש". ואם לא די בכך, התנהלותה לא רק מחזקת את השלטון כשהיא מצננת כל ביקורת הנובעת מקלקולי המציאות הישראלית, אלא מסרסת את האופוזיציה הפוליטית הנבחרת, ומונעת ממנה להפוך לאלטרנטיבה.
בעוד שלמנהיגי האופוזיציה הפוליטית - לפיד, גנץ, ליברמן וגולן - שמורה בעיקר הזכות להסביר לציבור כיצד תיראה ותנהג אלטרנטיבה שלטונית, גלי בהרב-מיארה יכולה למנוע, לעכב ולכפות פעולות שלטוניות כאן ועכשיו
הסיבה נובעת שוב, מעוצמתה האדירה של בהרב-מיארה כיועצת המשפטית לממשלה. בעוד שלמנהיגי האופוזיציה הפוליטית - לפיד, גנץ, ליברמן וגולן - שמורה בעיקר הזכות להסביר לציבור כיצד תיראה ותנהג אלטרנטיבה שלטונית, גלי בהרב-מיארה יכולה למנוע, לעכב ולכפות פעולות שלטוניות כאן ועכשיו. כיו"ר אופוזיציה "עם שיניים", היא מייצרת שוב ושוב עימותים, מושכת כותרות ותשומת לב ציבורית, והופכת את האופוזיציה ללהקת מעודדים במקרה הטוב - ולסרח עודף שאין בו עניין במקרה הרע.
התנהלותה של בהרב-מיארה מובילה לכך שלבחירות הקרובות צפויה הקואליציה הנוכחית להגיע לא כגורם שלטוני, אלא כממשלה "משבשת", המתריסה כנגד השלטונות. אלינסקי היה פוסק כי מסגור כזה יוביל לניצחון כמעט ודאי של הקואליציה הנוכחית, וכי הדרך היחידה למנוע אותו היא לאפשר את פיטוריה המיידיים ואת מינויו של יועץ משפטי שאינו לעומתי לממשלה הנבחרת.
הפיטורים הללו אינם אינטרס של הימין, של יריב לוין או של הקואליציה הנוכחית בלבד, אלא בראש ובראשונה של כל אזרח ישראלי הרוצה לאפשר צמיחתה של אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. אי-אפשר לנצח ממשלה "משבשת" בקלפי. כדי להעמיד אלטרנטיבה אמיתית - חייבים לאפשר לממשלה הנוכחית לשלוט.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.09.25
