ביום שישי האחרון פורסם במוסף "הארץ" דיוקן מקיף של האלוף (במיל') דוד זיני, מועמדו של נתניהו לראשות שב"כ. כדאי לקרוא. ראשית, בזכות העבודה השקדנית של הכותב, הילו גלזר; שנית, בגלל החשיבות העצומה של תפקיד ראש שב"כ, היום ועוד יותר מזה בשנים הבאות; שלישית, בגלל העניין בהשקפת עולמם של בוגרי מכינות דתיות שהגיעו לצמרת הצבא. זוהי קבוצה קטנה, רבת-כוח, חדורה בתחושת שליחות, שעתידה לפניה.
לפני שאני נכנס לקריירה של האלוף זיני, אני מבקש לחלוק עם הקורא מעשה שהיה. פירסמתי אותו ימים אחדים לאחר רצח רבין. שמואל אלגרבלי היה דובר מפלגת העבודה: נבון, צנום, פנים נעריים, כיפה סרוגה. כולם קראו לו שמוליק.
למחרת הרצח לקח אלגרבלי את ספר התהילים שלו, קנה נר נשמה והלך לכיכר. מאות אנשים עמדו שם, והוא ביניהם. הוא פתח את פרק א' והתחיל לקרוא: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד..."
ניגש אליו שוטר. "אתה", הצביע. "אתה מוכן להזדהות?"
אלגרבלי אותת לו שיניח לו עד שיסיים - שישה פסוקים בסך הכל. בינתיים השוטר הודיע בקשר שיש לו חשוד בכיכר מלכי ישראל. ההודעה ציפצפה בכל הביפרים, עד לשר המשטרה והמפכ"ל. כולם נזעקו. כשהחשוד סיים, השוטר לקח אותו הצידה, לבדיקה. "עומדים כאן מאות אנשים", שאל אלגרבלי. "למה דווקא אני?"
"מצטער", השיב השוטר. "זה בגלל הכיפה".
את הסיפור הזה אני מספר לכל מי שמתייחס למגזר הציוני-דתי כאל מקשה אחת, כאילו כולם סמוטריץ', כולם בן גביר. אל תסתכל בכיפה, אני אומר לעצמי וגם לאחרים. תבחן את מה שמתחתיה.
המקרה של זיני לא ייחודי
זיני, בוגר מכינה דתית, התגייס לסיירת מטכ"ל. לאחר קורס קצינים הועבר לגולני. הוא שירת בגולני בהצטיינות כמ"מ, מ"פ ומג"ד. החטיבה הראשונה שמונה לפקד עליה הייתה אלכסנדרוני, חטיבת מילואים. ב-2015 מונה למפקד חטיבת הקומנדו. מאז דישדש: היה מפקד אוגדת מילואים שולית; היה מפקד בסיס האימונים בצאלים. הרצי הלוי מינה אותו לאלוף, אבל נתן לו תפקיד שרק נשמע רציני: מפקד הגיס המטכ"לי. כאשר אייל זמיר, הרמטכ"ל, שלח את זיני לגמלאות, הוא הכפיף באותה הזדמנות את הגיס למפקד זרוע היבשה. נחסך אלוף אחד, על עוזריו, מזכירותיו, נהגיו והפנסיה העתידית שלו, ואיש לא הרגיש בהבדל.
המקרה של זיני לא ייחודי. צה"ל, כמו כל ארגון היררכי, לוקה במה שמכונה העיקרון הפיטרי: אנשים מטפסים במעלה סולם הדרגות עד שהם מגיעים לשלב שלא הולם את כישוריהם, ואז הם נעצרים. במקרה של זיני, הוא טיפס עוד שני שלבים, לתת-אלוף ולאלוף.
גם בזה הוא לא יחיד: תולדות צה"ל מלאים במעשי קידום שהקשר בינם לבין כישורי המועמד רופף עד אפסי. מקדמים קצינים משום שחלקו איתם אוהל סיירים, משום שהם חובשים כומתה באותו צבע, משום שהצטיינו בקרב מתישהו, משום שרוצים להשביח להם את הפנסיה, משום שקבוצה פוליטית או אחרת הפעילה לחץ. המון סיבות נפלאות, אבל אף לא אחת מהן מצביעה על יכולת להבין אסטרטגיה או לנהל צבא.
רפאל איתן כדוגמה: איש אמיץ, גיבור מלחמה. אנחנו, חייליו, הערצנו אותו כלוחם. המינוי שלו לרמטכ"ל היה אסון היסטורי. או רחבעם זאבי, להבדיל, שהיה כישלון צבאי סדרתי, אבל לא היה לו מתחרה בלסדר דברים לחבר'ה
רפאל איתן כדוגמה: איש אמיץ, גיבור מלחמה. אנחנו, חייליו, הערצנו אותו כלוחם. המינוי שלו לרמטכ"ל היה אסון היסטורי. או רחבעם זאבי, להבדיל, שהיה כישלון צבאי סדרתי, אבל לא היה לו מתחרה בלסדר דברים לחבר'ה. כך הגיע לדרגת אלוף. יש עוד עשרות מקרים כאלה, פחות ידועים. כפי שיודע מניסיונו כל יזם בשוק הפרטי, דרגה של אלוף או תת-אלוף לא מבטיחה דבר: לא חריצות, לא כושר ניהול, לא כושר למידה. יש כאלה ויש כאלה.
הכיפה של זיני לא רלוונטית, אבל ההסתופפות שלו בחצרות רבנים מטרידה. ראש שב”כ שסוגד לרבנים מדאיג כמו קציני משטרה שמקבלים הוראות מרבנים - בעצם יותר. לפי הכתבה, זיני רואה ברב יהושע צוקרמן, אחד מחסידי הרב טאו והישיבה שלו, הר המור, את מורו ורבו. זוהי ישיבה קיצונית, גם בחזון הדתי והחברתי שלה, גם בחזון הלאומי. החזון לא מתיישב עם התפקיד שהחוק מקנה לשב"כ בשמירת הדמוקרטיה ועם הצורך היומיומי להתמודד עם טרור יהודי. המינוי יצריך שינוי רבתי - או בהשקפותיו של זיני, או בתפקיד שב"כ.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיכמו בוגרי מכינות דתיות אחרים, הוא יעבוד תחת העין הפקוחה של לובי המתנחלים. הם יהיו הראשונים שיעמידו את נאמנותו בספק, הראשונים שינסו לנהל אותו מלמעלה. מה שקרה לאלופי פיקוד המרכז ומפקדי אוגדת איו"ש יקרה לו: או שאתה משרת אותם או שאתה בוגד.
תהליך המינוי מתנהל בשילוב האופייני לנתניהו של חפיפניקיות ודווקנות: הצעת המינוי בשיחה נכלולית ברכב, מאחורי גבו של הרמטכ"ל; השקרים שנועדו גם להסתיר את האמת וגם לתקוע אצבע בעין של כולם; הבוז למקצוענות ולערכי הארגון; היעדר השקיפות.
אף על פי כן, ספק אם ניתן לעצור את המינוי. זיני לא יהיה ראש שב"כ הבעייתי הראשון, אבל יהיה הראשון שברור לכל שהוא בעייתי עוד לפני שנכנס לתפקיד. נתניהו רוצה בו לא למרות הבעיה, אלא בגללה. וזה מדאיג, מאוד מדאיג.
