אנו נמצאים בנקודת זמן קריטית ליחסי ישראל ולבנון. הזדמנות הפז שנוצרה להצר עוד את כוחו של חיזבאללה ולדחוק הארגון מחוץ מחוץ לקונצנזוס הפוליטי הלבנוני מחייבת אותנו לגלות עורמה מדינית - ולסייע לנשיא ג'וזף עאון בעזרת נסיגה סמלית מחלק מהמוצבים בארצו.
ביום שישי האחרון החליטה ממשלת לבנון לקדם את התוכנית שמטרתה לפרק את חיזבאללה מנשקו. ההחלטה התקבלה חרף חילוקי הדעות בין הנשיא עאון - הקשוב למצוקות הצבא - לבין ראש הממשלה נוואף סלאם הפרו-סעודי-אמריקאי, שחותר ליישום התוכנית ללא דיחוי - אך עוד נקבע כי התוכנית לא תמומש עד לנסיגת ישראל מחמש הנקודות הכבושות על ידה, הפסקת התוקפנות האווירית כלפי חיזבאללה ופתרון סוגיית האסירים הלבנונים המצויים בידיה. דוברי חיזבאללה השונים וחברי הפרלמנט מטעם הארגון מתבטאים מאז בזהירות רבה, וקוראים לממשלה לא לשחק לידי האויב הציוני - אך בה בעת חוגגים בצניעות את ההישג, שכן לא נקבעו לוחות זמנים ליישום ההסכם והוא מותנה במילוי הדרישות מישראל. גם איומיו של מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם שלפיהם פירוק נשק באופן חד-צדדי יוביל למלחמת אזרחים, כמו גם דרישתו שכל התהליך ייתקיים במסגרת "דיאלוג לאומי", עשו את שלהם: הקונצנזוס הפוליטי והצבאי הוא שהארגון יתפרק מנשקו בהסכמה בלבד.
כך נוצר בלבנון מצב ייחודי: מחד גיסא, קונצנזוס לאומי (למעט גוש אמל-חיזבאללה) בדבר הצורך בקיבוע מונופול הנשק בידי המדינה, ומאידך גיסא היעדר יכולת אכיפה ממשית של צבא לבנון, שכמחצית מחייליו הם שיעים והוא חלש צבאית מחיזבאללה בצורה ניכרת, למרות שהוא זוכה לתמיכה אמריקאית. חיזבאללה אף מציג סקרי דעת קהל עדכניים, שלפיהם צבא לבנון נתפס כחלש מאוד וכחסר יכולת לעמוד מול התוקפנות הישראלית, לא כעת ולא בעתיד - ולפיכך, "נשק ההתנגדות" הוא חלק מהותי מתפיסת הביטחון הלבנונית הלאומית, ולא רק השיעית העדתית.
על ישראל לקחת סיכון מחושב, מבלי לפגוע כהוא זה בביטחון, ולהעניק לממשלת השינוי בלבנון הזדמנות פז לדחוק את חיזבאללה באמצעות נסיגה מנקודה או שתיים מיוזמתה
מה הלאה? ארה"ב תמכה עד כה בעמדת ישראל, שלפיה על לבנון להתחיל בפירוק חיזבאללה מנשקו באופן מעשי, לפני שיינקטו צעדים סימליים כלפיה. אלא שממשלת לבנון אימצה את עמדת הצמד השיעי, שלפיה ישראל חייבת קודם לכל צעד לסגת ולהפסיק את תקיפותיה - מה שלכאורה סותם את הגולל על תהליך הפירוק. לכן, על ישראל לקחת סיכון מחושב, מבלי לפגוע כהוא זה בביטחון, ולהעניק לממשלת השינוי בלבנון הזדמנות פז לדחוק את חיזבאללה באמצעות נסיגה מנקודה או שתיים מיוזמתה. במקום לחכות ולהסתכן בכך שנידחק לעשות זאת, בלחץ אמריקאי, ניתן לעשות זאת כבר עכשיו בצורת הפגנה של רצון טוב שתחזק את הממשל הלבנוני - ועל הדרך להפיג, ולו במעט, את הלחץ הבינלאומי.
ד"ר חיים גולובנציץ הוא מזרחן ופרשן לענייני המזרח התיכון
פורסם לראשונה: 00:00, 11.09.25
