חודשים שמערכת הביטחון נערכת לרגע הפקודה לחיסול חמאס חו"ל בקטאר. טיעונים לא חסר. מדובר בארכיטקטים של 7 באוקטובר, בפרט חליל אל-חיה, שהיה איש סודו הקרוב ביותר של יחיא סינוואר, לבד מאחיו מוחמד. אל-חיה עצמו התגרה לאחרונה בגורלו ובמארחיו: הוא החל למתוח ביקורת ולקרוא להתקוממיות במצרים וירדן. על קטאר אין מה להוסיף: מדינה שהחליטה שהיא משחקת על כל המגרשים, מקבוצות כדורגל ועד עידוד טרור. פרימת החסינות הקטארית הייתה חיונית.
המבצע הוכן לפני זמן רב, וחיכה על המדף עד שניתנה הפקודה. לכאורה רק מחלוקת קטנה, זעירה: מתי.
זה תיאור מגוחך, כי סיפור התזמון איננו שולי. הדיווחים אמש שכולם תמכו "לבד מהתזמון" היו משעשעים, אלמלא היה מדובר ברגע קריטי - במלחמה, ולגורל החטופים. עבור מערכת הביטחון, הציבור הישראלי בכללותו, ברור שמנהיגי חמאס הם בני מוות. ולכן תזמון הוא הכל. הרי על הפרק נמצאת עסקת חטופים. למעשה, שתיים: ההצעה שישראל הסכימה לה וחזרה בה, וההצעה החדשה של הנשיא טראמפ. מקורביו של ראש הממשלה הם שאצו רצו אתמול לתדרך שהוא זה שרצה ויזם - אל מול הסתייגויות כל מערכת הביטחון, לבד מהשב"כ. הכוונה שלהם הייתה ברורה: שרק נתניהו יקבל קרדיט. ואחרי כל אלו, גורמים במערכת הביטחון אומרים על סיכויי ההצלחה: "זה לא נראה טוב".
שתי שאלות צריכות להדהד
השאלה הראשונה היא למה עכשיו
חקירת הפיגוע בירושלים לא מעלה עד כה כל קשר להנחיה ספציפית של בכירי חמאס. הייתה הזדמנות מבצעית בדוחא, נכון, אבל ייתכנו עוד כאלה. ולגבי סגירת החשבון מ-7 באוקטובר: זה היה נכון לפני שנה, כאשר השב"כ העלה את החיסול לראשונה. יש שתי תשובות שהושמעו באוזניי. הראשונה היא שהמחוסלים היו ה-חסם לעסקה. הנימוק היה שצריך "לזעזע את הספינה" ולדאוג שחמאס יאבד שיווי משקל על ידי אבדן בכיריו. השנייה, צינית יותר, גרסה שנתניהו חיפש תשובה אפקטיבית לפיגוע בירושלים. אתמול הוא העלה סרטון על הרס "50 מגדלי טרור" בעזה (אם אלה היו כאלה "מגדלי טרור", ישראל הייתה משמידה אותם לפני שנה וחצי), ולאחר מכן מיהר לאשר פעולה התקפית ראשונה).
השאלה השנייה חשובה יותר: מה עכשיו
ישראל ניסתה לחסל את מי שניהלו איתה מו"מ - מו"מ שהוביל בעבר לשתי עסקאות השבת חטופים. אלה אנשי חמאס שידיהם מגואלות בדם, ודאי; אבל זה לא היה דיל ברייקר לממשלה הנוכחית או הקודמת. בכל פעם שנשאלו מקורות במערכת הביטחון מדוע הם אינם מחוסלים, הם השיבו בשאלה - ועם מי נדבר? ולמי תהיה די סמכות מול חמאס עזה לקבל החלטות, ללחוץ?
נדב אילצילום: אביגיל עוזיהשאלות הללו מהבהבות הבוקר בעוצמה - בין אם בכירי חמאס אכן חוסלו, או שחלקם ניצלו, כפי שחמאס מתעקש. בפעולה בקטאר, ישראל עשתה מספר דברים בו-זמנית: היא הבהירה לקטאר שאין לה חסינות (אבל דוחא קיבלה מיד הסדר חסינות מנשיא ארה"ב טראמפ). היא ניסתה להרוג את ראשי חמאס החיים עדיין (אך המשמעות יכולה להיות עיכוב משמעותי בעסקה, ועיכוב כזה שווה חיי חטופים). היא ניסתה לדחוק בצעד הזה את חמאס להסכם - אך נשאלת השאלה, מדוע שהצעד הזה יפחיד את מח"ט עזה חדאד. הוא הרי אדם שישראל מנסה לחסל מראשית המלחמה, ובסוף גם תצליח. בנוסף, ישראל חטפה מהבית הלבן, ויכולתה לפעול - בוודאי בקטאר - התכווצה.
אפשר לחשוב על זה אחרת: אם הולכים לכיבוש עזה, אין צורך בצוות מו"מ של חמאס. הם רק מפריעים. אם, לעומת זאת רוצים עסקה, יהיה יותר קשה להגיע אליה אם הנושאים והנותנים מתים. מראשית המלחמה מספרת ישראל שכל חיסול עתיד להקל על העסקה. אך העובדות הן שחמאס נשאר עקבי מאוד בדרישותיו, בין אם מדובר במחוסלים כמוחמד דף, סינוואר, אחיו או חליל אל-חיה. בכל המקרים הקודמים הובטחה התגמשות של חמאס - ובכולן זו לא הגיעה ממש.
משפחות חטופים מודאגות חיפשו אמש מישהו שיסביר להן מה התוכנית. גורם רשמי אחד אמר לי - "זה בהנחה שיש תוכנית כלשהי - ואני לא חושב שיש".
