הדי הפיצוצים שנשמעו השבוע בדוחא הורגשו היטב גם פה אצלנו ואף הרעידו את אמות הסיפים הרעועות בליבן של משפחות החטופים, אבל יומיים אחרי כבר אפשר לומר בוודאות שבשבילנו הישראלים "פסגת האש" הוא במקרה הטוב חלק מסיבוב דאווין בשכונה הפרועה ביותר במזרח התיכון ובמקרה הרע מסך עשן כבד שאופף אותנו בזמן שהחטופים מתחננים על חייהם. מה שלא יהיה, במבחן התוצאה, נראה שבממשלת ישראל עסוקים בניצול זמן הפציעות של הקדנציה לטובת ספונג'ה כללית וקרצוף עקבות מסגירים שיובילו לטבח 7 באוקטובר.
הפרדוקס הקטארי שהכלנו ברווחה למעלה מעשור תחת שלטון הליכוד, הזכיר רוב הזמן יחסים עם קוזה נוסטרה מדברית שמתמחה בסחיטת מזומנים מבעלי עסקים, רק כדי להעביר אותם לכנופיית שודדים, אבל הוא שרד איכשהו את מבחן הידידות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שהטבח המחריד בתולדותינו לא מצא אותו מהרהר במעשיו או יוצא בהכרזה שמדובר במדינת אויב. גם כשחברים מהקואליציה בראשות ח"כ משה סעדה משכו בכנף מעילו והגישו ביולי 2024 הצעת חוק במסגרתו "ישראל לא תאפשר למדינה תומכת טרור להיות מעורבת בהסדרים מדיניים" – כדי להרחיק את קטאר משולחן המשא ומתן לשחרור החטופים בלי לעורר מהומה מיותרת, הוא לא שם לב. יש מצב שהעדיף להתעלם, כי ידע שבמקרה שהצעת החוק תתקבל, תופקע ממנו השליטה בניהול המשא ומתן ותעבור לידי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי.
כן זה שוב חוזר לאינטרס של ראש ממשלה שלא רק שונא לחלוק סמכויות, אלא גם עובד קשה כדי לבצר את הקיימות. אם אתם לא מאמינים – תשאלו את חברי הקבינט שגילו כמוכם מהתקשורת על התקיפה בדוחא והרגישו קצת כמו תיירים שטסו לחופשה בספרד ונעצרו שנייה אחרי שנחתו בשדה התעופה; או את הפצ"רית, שהתנגדה לפקודת הפינוי של העיר עזה שנתן הרמטכ"ל; או את ראש השב"כ המיועד, שטרם מונה לתפקידו אבל שדבר היעדרו בהחלט תורם לקבלת החלטות שמסכנות את חיי החטופים; או את בכירי המוסד וחלק מהצמרת הצה"לית שהתריעו כי המבצע יסכן את חיי החטופים; או כמובן את הציבור הישראלי, שהתרגל למבצעי החיסול של שומרי הסף בתוך המדינה כשם שהתרגל להתנקשויות של צוררים מחוצה לה.
אין דרך אחרת להסביר את הדחף של ממשלת הליכוד לנקמה מאוחרת באויב שגדול יותר מהדחף להצלה מוקדמת של אוהב, את הבהילות להגיב במופע פירוטכני של חוסר אחריות, את הדחיפות לסכן את "הסכמי אברהם" ולחבל ביחסים משמעותיים כמו עם איחוד האמירויות, את ריצת האמוק לעבר תמונת "ניצחון מוחלט" בלתי מושג של פגרי סינווארים – את המוטיבציה לקבל את ההחלטה הלא-נכונה בזמן הגרוע ביותר. גם כדורי האש בשמי צנעא נדמים יותר כדיסקוטק של היבריס מאשר זירה של מלחמת קיום, בטח כשנזכרים בסעודיה הגדולה שיצאה ב-2015 בראש קואליציה של עשר מדינות כדי להכניע את החות'ים ולסיים בשביל התימנים האומללים את מלחמת האזרחים, אבל עפה משם ללא הכרעה אחרי שמונה שנים עם חור של מאות מיליוני דולרים בכיס, אסון הומניטרי של 85 אלף ילדים שמתו ברעב ועוד 14 מיליון תימנים שמצויים בסכנת רעב עקב המצור שהטילה קואליציית הסעודים. התובנות שלה על בזבוז זמן וכסף היו מספיקות לעשר מדינות כמו ישראל.
הליכוד ושלוחותיו נהנו בשעות הראשונות לאחר התקיפה בקטאר מהשקט שאחרי הסערה. אלו היו השעות הטובות שבהן עמד האבק באוויר וחנק את התודעה הציבורית, ציפור לא צייצה ופרשן לא הקשה
הליכוד ושלוחותיו נהנו בשעות הראשונות לאחר התקיפה בקטאר מהשקט שאחרי הסערה. אלו היו השעות הטובות שבהן עמד האבק באוויר וחנק את התודעה הציבורית, ציפור לא צייצה ופרשן לא הקשה. ראשי מפלגות האופוזיציה – להוציא יאיר גולן שעמד והזכיר את פשעי נתניהו באירועי קטאר המתרבים והולכים – התיישרו לפי קוו מדויק שסימן כנראה את ידה הארוכה של ישראל, ומחאו כפיים לביצוע המרהיב ולשובם של כל טייסנו בשלום. כאילו שהלכו להפציץ את הכור באיראן, ולא להרוס את הסיכויים להצלת חטופים.
התקיפה בדוחא היא עוד מייצג בתוך תערוכה עצובה להשכחת פשעי אוקטובר, דחייה נוספת של הכרעה בשם אינטרס פוליטי ומדיני, בריחה קבועה לזרועותיו של נשיא אמריקאי שלא החליט אם בא לו יותר לקבל מטוס מפואר מהקטארים או לשלוח עליהם מטוסי קרב של ישראל, ואם תרצו – גם כרייה נצחית של קברים עתידיים שבהם ייטמנו עוד חיילים. אין מה להתפלא שככה נראה זמן הפציעות של נתניהו, הפה שאסר על עסקאות וטירפד אותם בקביעות משך שנתיים, לא יתיר את שלל השקרים ולא יודה בהמוני המניפולציות שהביאוהו עד הלום, להפך. זרועו הנטויה התחזקה, החרדים שאיימו להצביע נגד הגדלת תקציב הביטחון התעשתו ברגע האחרון ואישרו אותו כפי שפורסם בתמורה להעברה של 44 מיליוני שקלים למוסדות חינוך חרדיים, והכסף עבור מסך העשן הבא שיאפוף אותנו כבר הועבר ליעדו.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.09.25
