לכל מטבע יש שני צדדים, והשבוע הוא דוגמה מצוינת לכך. ביום שני, מיד אחרי הפיגוע בצומת רמות, הגיע השר לביטחון לאומי למקום האירוע. בן גביר, שלא מפספס שום הזדמנות צילום ותוך כדי כך גם מיחצן את הישגיו הכבירים כאחראי על ביטחון הפנים, הדגיש את חשיבות רפורמת הנשק במסגרת היכולת של אזרחים להגן על עצמם, רפורמה שהוא פעל למענה נמרצות. והרי מי שהרג את המחבלים היו אזרח וחייל – אזרח חרדי עם רישיון להחזקת נשק, וחייל (חרדי) מחטיבת החשמונאים, וזו הייתה בעיני בן גביר הזדמנות לקרוא לאזרחי ישראל ללכת ולהתחמש.
ואילו ביום רביעי נרצח פעיל הימין הפרו-ישראלי, צ'רלי קירק, שנורה בצווארו בזמן שנאם באוניברסיטה יוטה. מדובר באידיאולוג רפובליקני, תומך נלהב בחופש רכישת נשק, שזהו אחד הנושאים העיקריים במחלוקת בין רפובליקנים ודמוקרטים בארה"ב. והנה, קירק נפל קורבן למדיניות שהוא ומפלגתו מקדמים כבר הרבה שנים.
אפשר ללמוד מהפיגוע ברמות עוד דברים. כמו זה שהחרדים יכולים. הם יכולים לשאת נשק, הם יכולים להציל חיים. זה רק מראה כמה חשוב שהם יתגייסו וישתתפו במאמץ המלחמתי
אלה שני הצדדים של אותה המטבע: בצומת רמות החופש להחזקת נשק עזר, ואילו בארה"ב הוא הביא אסון ‑ ובאופן אירוני על מי שתומך במדיניות הזאת.
אבל אפשר ללמוד מהפיגוע ברמות עוד דברים. כמו זה שהחרדים יכולים. הם יכולים לשאת נשק, הם יכולים להציל חיים. זה רק מראה כמה חשוב שהם יתגייסו וישתתפו במאמץ המלחמתי.
מה שעוד אפשר להגיד על הפיגוע ועל השר שאחראי על סיכול הפיגועים זה שמזלו של בן גביר של היום שהוא לא פגש בצומת רמות את בן גביר של פעם. זה שהיה מגיע תמיד, בלי לפספס שום פיגוע, ומאשים את ראש הממשלה בנט ואת השר לביטחון הפנים, עמר בר-לב, שהם אחראים אישית על הדם שנשפך. כשבנט היה ראש ממשלה – הוא היה אשם בפיגוע. כשביבי ראש ממשלה – זו היוע"משית, בית המשפט, שב"כ, צה"ל. ולא רק הוא. גם נתניהו. תראו מה צייץ מר הפקרה בזמן פיגוע תחת ממשלת השינוי: "החולשה של בנט ולפיד עולה בחיי אדם. אחרי שהם הפקירו את הנגב לרע"ם ולתנועה האיסלאמית, עכשיו הם מפקירים את חייהם של תושבי הנגב למחבלים איסלמיים צמאי דם".
בן גביר בחר לקרוא לעצמו שר לביטחון לאומי, כשהוא כולל תחת התואר הזה שני נושאים: פשיעה פלילית, ופיגועים ורצח לאומני בשטחי ישראל. מספר מקרי הרצח הפלילי עלה אצלו פי שניים. מספר נרצחי הפיגועים עלה פי עשרות. אם הוא היה מנהל זוטר בכל חברה עסקית שנכשל בשני היעדים שהציב לעצמו – הוא היה עף כמו טיל. ותעזבו את הקיצוניות, את הליצנות ואת הגימיקים. עזבו את ההסתה. התמקדו במשימה היחידה שלו, או שתי המשימות שהוא הציב לעצמו.
אנשי ימין אמרו לי שהבעיה אינה שהוא קיצוני, אלא שהוא פשוט כושל. מה הפתרון? להאשים את בהרב-מיארה.
בזירת הפיגוע ברמות דיבר בן גביר על פסיקת בג"ץ שחייבה את שב"ס לספק לאסירים הביטחוניים מזון שיבטיח עמידה בסטנדרט החוקי הבסיסי. השופטים קיבלו את עתירת האגודה לזכויות האזרח בנוגע למדיניות המזון של שירות בתי הסוהר וביניהם מחבלי נוח'בה, וקבעו שיש חשש שאספקת המזון הנוכחית אינה מבטיחה במידה מספקת את העמידה בו. בן גביר תקף בהזדמנות זאת את ההחלטה של בית המשפט שמתערב בתפריט של הנוח'בות. נתניהו, שהגיע גם הוא לזירה והצטלם בלי שום בעיה עם מי שעד לפני הבחירות נמנע מצילום איתו, לא רצה להישאר מאחור והחרה אחרי בן גביר. "בית המשפט – גם אתם במלחמה הזאת", הוא אמר, אנחנו לא מקלים על אויבינו – נכה אותם שוק על ירך – וכך אתם צריכים לנהוג. אנחנו נמצאים במלחמת קיום מול טרור אכזרי שמגובה ע"י איראן. כוחות הביטחון שלנו נלחמים בעוז. אני מצפה מכל זרועות המדינה כולל מערכת המשפט להיות מגויסות למאבק הזה".
יחי הפופוליזם.
אבל תשומת הלב השבוע הייתה מוסחת ע"י אותו מבצע בדוחא שעד לרגע זה רב הנסתר בו על הגלוי. מה שנראה בשעות הראשונות כהצלחה פנטסטית, הלך ודהה בשעות ובימים שאחרי. מה שמכרו לנו מיד אחרי הפעולה הוא שחוסלה צמרת מנהיגי חמאס חו"ל. ואילו עכשיו אנחנו תוהים אם באמת מדובר במנהיגי חמאס הבכירים, או שרק הבן של, מנהל משרדו של, ועוד כמה אנשי ביטחון.
מה שניתן להגיד כבר עכשיו בבירור הוא שלא הצלחנו. אבל הבעיה היא לא עם פעולה לא מוצלחת. כאלה היו ועוד יהיו. חוסר הצלחה מבצעית של צה"ל מגיעה אחרי שורה ארוכה של חיסולים, ומה שאירע בדוחא מוכיח שזה לא תמיד עובד. הנה, תקפנו את הרמטכ"ל של החות'ים ורק פצענו אותו, ואילו לאחרונה צה"ל הצליח לחסל כמעט את כל הממשלה שלו.
הבעיה שנחשפה פה שוב, היא חוסר האמון של הציבור במניעי הממשלה. אחרי כל כך הרבה פוליטיזציה של החלטות הממשלה, האמון הולך ונשחק עד דק. זו לא תהיה הגזמה להגיד שבחלקים גדולים באוכלוסייה, ואצל רוב משפחות החטופים, הוא לא קיים. האם הפעולה בקטאר היא כמו מבצעים אחרים, שמטרתה למשוך את המלחמה עד אין קץ? האם היא נועדה למסמס עוד עסקת חטופים שנמצאת על השולחן? אולי לרצות את סמוטריץ' כשהמטרה, כמו תמיד, להאריך את שלטונו של נתניהו?
אף אחד לא מצטער על חיסולם של ראשי חמאס שאחראים על הטבח, לא אלה שחיסלנו בעזה ולא אלה שחיסלנו – או לא – השבוע בדוחא
אף אחד לא מצטער על חיסולם של ראשי חמאס שאחראים על הטבח, לא אלה שחיסלנו בעזה ולא אלה שחיסלנו – או לא – השבוע בדוחא. ראש השב"כ היוצא אמר מלכתחילה שצריך ללכת על "מינכן 2", כלומר לחסל בהדרגה בשנים הקרובות את כל מי שהיה מעורב בו. אבל החשדנות, חוסר האמון והספקנות במניעים, מעלים שאלות. למה עכשיו? למה לא עשו את זה לפני שנה או בעוד חודשיים? למה דווקא כאשר הסתמנה התקדמות במשא ומתן לשחרור חטופים. ועוד: למה הדירו את ניצן אלון? למה ניפנפו את ראשי המערכות שהתנגדו לעיתוי? מה היה חלקה של ארה"ב והאם הכעס עלינו שם, אפילו בימין העמוק, אותנטי.
או במילים אחרות: היה או לא היה, ואם היה – מה היה.
