האזנה לנאומו המלא של ראש הממשלה נתניהו בכנס החשב הכללי מגלה סימוכין לכך שנתניהו לא חשב לעומק על משמעות דבריו. השקף במצגת לנאומו לא עלה בזמן, הוא ביקש פעמיים לכבות את מאווררי הענק שהוצבו כדי לחפות על תקלת המזגן, וגם הבדיחה על האנגלית של סמוטריץ' הומתקה במהירות בעזרת מחמאה על הבנת "שפת הכלכלה".
אך למרות כל זאת, לא המשק האוטרקי והבידוד הכלכלי אלא דווקא החזון הספרטני חשף את השינוי העמוק שמתחולל אצל נתניהו מאז 7 באוקטובר. נתניהו אמנם הזכיר את הצורך להיות "סופר ספרטה" וגם אתונה בהקשר של תעשיות הנשק, אך המטאפורה הזו של העיר היוונית העתיקה אשר קידשה את המלחמה וחינכה מגיל אפס את תושביה לאתוס "הלוחם", הייתה סוג של פליטת פה פרוידיאנית. נתניהו, אשר הצטייר לפני 7 באוקטובר כמנהיג הססן ושמרן ביטחוני המצדד לרוב בהכלה לפני יציאה לעימות צבאי – קונספציה שהייתה חלק ניכר מהכישלון – מציג עכשיו לציבור הישראלי חזון ספרטני לשנים קדימה.
למעשה זה הלך הרוח שמוביל את הממשלה בשנתיים האחרונות וזהו החזון שהיא מציעה. לדידה לא תהיה חזרה ל-6 באוקטובר, במובן של סיום תודעת המלחמה הקיומית המרחפת מעל ראשינו וחזרה להשקעה וסדר יום ציבורי באפיקים אחרים כמו שיקום אזרחי וחברתי. ההתפכחות של נתניהו וממשלתו מהטבח הנורא היא מלחמה ארוכה בעצימות משתנה בכל החזיתות, בטענה להבנה שהאויב לא ירפה לעולם. אתונה נחרבה ב-7 באוקטובר במשמרת שלהם, עכשיו הם בונים מחדש את ספרטה. סופר ספרטה.
אין ספק כי לא ניתן לחזור שוב להתמכרות שפשתה בציבור הישראלי לשקט תעשייתי ולחלומות על "וילה בג'ונגל" מול אויבינו מהאיסלאם הפונדמנטליסטי. אולם נראה כי נתניהו ושותפיו, מתוך טראומת המחדל והכישלון, נוטים להפר את נקודת האיזון. חזון ספרטני והצבת המלחמה במרכז אינם הלקח הנדרש. לוחמים רבים בסדיר ובמילואים נלחמים כמו גיבורי דוד ולא כמו בני , כדי שהעורף ייבנה מחדש כאתונה משודרגת עם חיים של רווחת הפרט, תרבות ושיקום חברתי אזרחי. קו דק עובר בין שינוי מבורך ונדרש של תפיסת הביטחון הלאומי מאז 7 באוקטובר, השקעה בייצור עצמאי של תעשיות נשק ואימוץ מדיניות של יוזמה והתקפיות לצד זניחת קונספציית ההכלה, לבין חזון מיליטנטי בלבד ללא תקווה אזרחית. הכבדת הנטל על אזרחים מילואימניקים והלאמתם לצורכי המלחמה הן תולדה של הפרת האיזון בחזון המוצע.
הם יטענו שמי שהרס לא יכול לתקן, ינסו לדבר על חזרת החטופים (בתקווה שכולם כבר יחזרו עד אז), על שיקום הקהילות ובנייתן מחדש וכמובן על הסוגיה הבוערת שהיא עוול חוסר השוויון בנטל אל מול החרדים
בכפוף לתרחיש בעזה, הבחירות הבאות יעסקו בדיוק בפער הזה. אם תרצו בין אתונה לספרטה. לצד החייאת הסנטימנט נגד בג"ץ, היוע"משית ומוסדות "הדיפ-סטייט", נתניהו ישאף שהבחירות הבאות יעסקו בסדר יום ספרטני, מדיני-ביטחוני. שיח של שיקום מזכיר לצידו כל העת את המחדל, את מה שנהרס. הוא ירצה להימלט מכך. הוא יציע עוד ועוד חיסולים במדינות מרוחקות, המשך "שינוי המזרח התיכון" כפי שהוא נוהג לציין לרוב, יחזור השכם והערב על כך שרק הוא הוכיח הצלחה מול ראש הנחש האיראני ויטיל דופי ביכולות של יריביו מגוש האופוזיציה לעמוד בלחצים הבינלאומיים ולהתמודד מול אויבינו הרבים. מנגד, יריביו הפוליטיים ינסו להסיט את סדר היום של הבחירות הבאות דווקא לסוגיית השיקום האזרחי והחברתי אשר מדגישה את כישלון הממשלה במחדל. הם יטענו שמי שהרס לא יכול לתקן, ינסו לדבר על חזרת החטופים (בתקווה שכולם כבר יחזרו עד אז), על שיקום הקהילות ובנייתן מחדש וכמובן על הסוגיה הבוערת שהיא עוול חוסר השוויון בנטל אל מול החרדים.
לא אתונה ולא ספרטה, השאלה מי ייתן לנו ישראל טובה יותר.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.09.25
