נתוני הילודה לא משקרים, מדינת ישראל היא מדינה משפחתית במיוחד, כזאת שתמיד משופעת בארוחות משפחתיות ובילדים מתרוצצים. אך מבט מעמיק יותר על נתוני משקי הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה תמונה מורכבת יותר: בעשורים האחרונים, לאט אך בהתמדה, צומחת בישראל מגמה נוספת - משקי בית שבהם מתגוררת נפש אחת. ללא בן או בת זוג, וללא ילדים.
לעיתים, מכיוון שהאדם מעולם לא היה בזוגיות ולא הוליד ילדים, ובמקרה הרווח יותר, משום שמדובר באנשים שילדיהם בגרו, והם עצמם חיים בגפם - ללא זוגיות. מאז שנות ה-60 שיעור משקי הבית שבהם מתגורר אדם יחיד הוכפל, והוא עומד היום על 20% מכלל משקי הבית בישראל.
מחקר חדש מפנה מבט אל האנשים ב"גילי הביניים" שמתגוררים לבדם: בין גיל 50 ל-65. הם לא מבוגרים מספיק בשביל להיחשב אזרחים ותיקים, אך גם כבר לא צעירים במיוחד. ילדיהם הבוגרים כבר עזבו את הבית, וכעת הם ניצבים בפני שלב חדש בחייהם. בחברה היהודית, המצב הזה נפוץ בהרבה בהשוואה לחברה הערבית - כנראה בשל שיעורי הגירושים הגבוהים יותר, וגם משום שבחברה היהודית נפוצה יותר הרווקות. לפי המחקר, מי שמתגוררים לבדם נמצאים בסיכון מוגבר למצוקות שונות: בדידות, אבטלה, ומצב כלכלי ירוד יותר.
התופעה הזאת אינה ייחודית לישראל: בכל המדינות המפותחות, ובפרט באירופה ובארה"ב, גדל שיעור משקי הבית היחידים - והוא צפוי להתרחב אף יותר בעשורים הקרובים. אך דווקא במדינות כמו ישראל, שבהן המשפחה נתפסת כמקור תמיכה עיקרי ומשמעותי, מי שמתגוררים בגפם עלולים לסבול במיוחד.
המחקר, שנערך במרכז טאוב, מצביע על גורמי הסיכון שמהם עלולה לסבול אוכלוסיית הבוגרים המתגוררים בגפם בישראל. "מי שמערכת התמיכה המשפחתית אינה קיימת בשבילו, מסיבות מגוונות, נזקק למענים אחרים", כותבים עורכי המחקר, שביט בן פורת ופרופ' ג'וני גל. "במדינות אחרות כבר זיהו את היחידים בגילי הביניים כאוכלוסיית יעד הזקוקה להתייחסות מיוחדת. אולם בישראל, זה לא המצב".
גל ובן פורת מתארים במחקרם את ד', "בן 62 שסובל ממצב רפואי ומשפחתי מורכב. הוא גרוש פעמיים, ולא בקשר עם אף אחד מילדיו. הקשר המשפחתי היחיד שלו הוא עם אחיו וגם קשר זה רופף למדי. מבחינה בריאותית מצבו קשה. ד' מתאשפז לעיתים קרובות משום שהוא לא מצליח לטפל בעצמו ומצבו מידרדר". כמותו - ישנם עוד רבים, שנמצאים בסיכון מוגבר יותר למחסור במשאבים ותמיכה משפחתית "על מנת להתמודד עם המצוקות החומריות, הפיזיות והנפשיות הפוגעות באיכות חייהם".
17% מהאנשים שמתגוררים לבדם בגילי 64-50 נמצאים מתחת לקו העוני - בהשוואה ל-11% בלבד מאותה קבוצת גיל של מי שמתגוררים בתא משפחתי רחב יותר
כך למשל, 17% מהאנשים שמתגוררים לבדם בגילי 64-50 נמצאים מתחת לקו העוני - בהשוואה ל-11% בלבד מאותה קבוצת גיל של מי שמתגוררים בתא משפחתי רחב יותר. הפער גדול אף יותר לאחר גיל 65. הבודדים נוטים לעבוד בשיעור נמוך יותר, ולהסתמך יותר על קצבאות שונות. המתגוררים לבדם סובלים יותר מתחושה של בדידות – 20% דיווחו על תחושת בדידות לעיתים קרובות, לעומת 5% בקרב מי שאינם יחידים. ניתוח ממצאי סקר שנערך בעבר על ידי הלמ"ס, בנוגע לשביעות רצון מהחיים, מלמד כי יחידים ב"גילי הביניים" נוטים להיות פחות שמחים בחייהם בהשוואה למי שאינם מתגוררם בגפם: 29% מהיחידים דיווחו ”מרוצה מאוד” לעומת 37% בקרב מי שאינם יחידים, ו-26% דיווחו ”לא כל כך מרוצה” או ”בכלל לא מרוצה”, לעומת 11% בקרב מי שאינם יחידים.
המצב הזה אינו ייחודי לישראל: גם ממצאי סקר בינלאומי המצוטט במחקר מלמדים כי בני 65-50 המתגוררים לבדם סובלים יותר מבדידות, מצב בריאותם ירוד יותר ושביעות רצונם מהחיים נמוכה יותר.
אך ממצאי הלמ"ס, כמו גם ממצאי הסקר הבינלאומי, מלמדים שיש גם מה לעשות: תעסוקה והשתתפות בפעילות התנדבותית הם בין המשתנים שתורמים לתחושת שביעות הרצון - גם בקרב מי שחיים לבדם. אם כך, יש מה לעשות - אבל כיצד לעודד זאת?
בלשכות הרווחה השונות, וגם במשרד הרווחה עצמו, כבר מכירים בצרכים של אוכלוסיית היחידים בגילי הביניים, ואף פותחו כמה תוכניות רלוונטיות לאוכלוסייה זאת
בלשכות הרווחה השונות, וגם במשרד הרווחה עצמו, כבר מכירים בצרכים של אוכלוסיית היחידים בגילי הביניים, ואף פותחו כמה תוכניות רלוונטיות לאוכלוסייה זאת: למשל, מועדונים חברתיים וסדנאות שונות. אולם, מדובר בתוכניות שתוקצבו בעיקר על ידי הרשויות המקומיות, בדרך כלל במסגרת של פיילוט מצומצם ולא כתוכנית לאומית רחבת היקף וקבועה. "כיום, למרות ההכרה בשיעורה ההולך וגדל של אוכלוסיית היחידים בגילי הביניים, בבעיותיהם הספציפיות ובחריפותן, ההתמודדות המעשית עם צורכיהם מועטה", נכתב במחקר.
"על משרד הרווחה והביטחון החברתי להכיר ביחידים בגילי הביניים כאוכלוסיית יעד מובחנת המחייבת התייחסות מיוחדת", מסכמים בן פורת וגל, "עליו לגבש מדיניות לאומית כוללת בנושא, לקבוע מי יהיה הגורם שיתכלל את הטיפול בה על כל היבטיו ולהקצות משאבים מספיקים כדי להבטיח טיפול ארוך טווח".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.10.25
