בסרטון האחרון ששלח לבני משפחתו, לפני כניסתו ללבנון, סרן איתן אוסטר ז"ל שיתף את יקיריו בכאבו על הצפון השרוף והנטוש. אוסטר הדגיש את חשיבות המערכה להחזיר את תושבי הצפון הביתה בביטחון: "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו, אלא בגלל אהבתו למי שעומד מאחוריו", הסביר לקרוביו וחבריו. אוסטר, מפקד צוות בסיירת אגוז, נפל זמן קצר לאחר מכן, בערב ראש השנה האחרון, בקרב בכפר אל-עדייסה – לא רחוק מהקיבוץ משגב עם.
הציווי המוסרי שלו רלוונטי גם היום, כשהמערכה בעזה מתחדשת. בדיוק כפי שהכרענו את חיזבאללה בצפון, יצרנו תנאים חדשים והחזרנו את הביטחון לילדי מטולה ומשגב עם – כך חייבת להיות גם תוצאת המערכה בדרום. חמאס בעזה, כמו חיזבאללה בלבנון, לא ייעלם מעצמו; הוא חייב להיות ממוטט צבאית ולאבד את יכולותיו תוך שימור מתמיד של הישגי המערכה. רק זה יאפשר שיבה בטוחה ליישובי העוטף.
אף אחד כנראה לא שיער שבחלוף שנתיים מהטבח המפלצתי של 7 באוקטובר עוד נמשיך לדשדש, להתפתל בהחלטות ולהתייסר בדאגה לגורל החטופים. ייתכן שנעשו החלטות לא טובות, שצעדים נעשו מהשיקולים הלא-נכונים, ודרך ניהול המערכה לא הייתה תמיד הנכונה מכולן. אך מול עקשנות חמאס לשמור על כוחו ולהישאר בשלטון עלינו לעשות את מה שנדרש זה מכבר: להשיב את החטופים במאמצי כוח ובנחישות, ולהבטיח ביטחון באמצעות אש ומיטוט היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס.
אל מול מדיניות הפיוס של אירופה כלפי היטלר בשנות ה-30, כאשר עוד ניתן היה לעצור את הצורר האנטישמי, עמד צ'רצ'יל ואמר: "בריטניה יכלה לבחור בין חרפה לבין מלחמה. היא בחרה בחרפה, ותזכה במלחמה". זו הייתה נבואה שהתגשמה. האם גם אנחנו בחרנו בחרפה, וכעת נקבל מלחמה קשה יותר? את מה שנעשה לא ניתן ממילא להשיב.
חמאס, בדפוס פעולה מוכר, המשיך לשחק בנו עם משאים ומתנים מדומיינים, ואנחנו התמכרנו לתקווה כי גם אם נוותר וניקח סיכון ביטחוני רב כל כך, ייעתרו אנשי הטרור שלא חסים על חיי בני עמם עצמם, ויגיעו להסדרה
למדינת ישראל ולצה"ל היו הזדמנויות רבות להכריע את המערכה בדרום ולייצר לחץ צבאי משמעותי יותר על חמאס כדי להחלישו ולהיטיב את התנאים להשבת החטופים. רק לפני שלושה חודשים נהנינו מהכרה בינלאומית אחרי הניצחון על איראן והפגיעה בפרויקט הגרעין. אבל חמאס, בדפוס פעולה מוכר, המשיך לשחק בנו עם משאים ומתנים מדומיינים, ואנחנו התמכרנו לתקווה כי גם אם נוותר וניקח סיכון ביטחוני רב כל כך, ייעתרו אנשי הטרור שלא חסים על חיי בני עמם עצמם, ויגיעו להסדרה.
איש אינו יודע מהן הדרישות הסופיות שיציג חמאס בכל הידברות שהיא, ובשיחות עימו בחודשים האחרונים, בתיווך הקטארים, אין כל תועלת עד כה. אבל המחויבות המוסרית שלנו כלפי תושבי הדרום, אחרי מחדל 7 באוקטובר, מחייבת עמידה איתנה ויציאה ברורה לקרב בעיר עזה, מעוז חמאס. כפי שפעלנו בצפון והבאנו ביטחון ליישובים, כך עלינו לפעול בדרום ולהביא לפגיעה אנושה בחמאס ולהרחקתו לעולמים מהגבול.
אין בחירה שהיא קלה או מושלמת. אבל ברור שהלחץ הצבאי הוא הכלי היחיד שבכוחו לפגוע באמת בארגון טרור עיקש שנוסד להשמדת ישראל
אי-אפשר להתעלם מכך שאנחנו מגיעים אל המערכה המחודשת גם בצל התנגשות מקטבת מבית בשאלת השלמת מטרות המלחמה. אין בחירה שהיא קלה או מושלמת. אבל ברור שהלחץ הצבאי הוא הכלי היחיד שבכוחו לפגוע באמת בארגון טרור עיקש שנוסד להשמדת ישראל. רק כך ניתן להביא את חמאס ל"ויתור" על קלפי הביטוח האנושיים שבו הוא מחזיק, החטופים הישראלים שלנו. זהו הלקח מהמערכה מול חיזבאללה וזה הלקח מ-7 באוקטובר.
חמאס עדיין שולט ברצועה וכוחותיו עומדים נחושים על רגליהם, מקשיבים, מאזינים, לומדים ונערכים. החרבתו היא חוב מוסרי כלפי תושבי הדרום, כמו החוב שהשלימה המדינה לתושבי הצפון עם הפגיעה האנושה בחיזבאללה. על הצבא לדאוג כי לעולם לא יחזור עוד טרור מעזה – שלעולם לא נחזור לאותו בוקר מקולל. בלי ביטחון לחייהם של ילדי בארי ושדרות, לא יכולה להיות תקומה לאזור.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.09.25
