כמו תמיד, העליהום על נתניהו הוא לא העליהום הנכון. הנאום שנשא רה”מ השבוע בעניין ספרטה היה נאום מצמרר - אבל לא מהסיבות שגרמו לרבים וטובים להסתער עליו. כמי שכתב לא מעט על ישראל בין אתונה לספרטה, אנסה לעשות סדר בדברים.
מאז ומעולם ישראל הייתה ספרטה. עוד בטרם קמה, המדינה-שבדרך ידעה שהיא תיוולד בדם, תשרוד במאבק ותחיה על חרבה. יישובי חומה ומגדל, שהוקמו החל מ-1937, היו יישובים ספרטניים. הצעדות הגדולות למצדה, שנערכו החל מ-1942, היו צעדות ספרטניות. הגיוס של בני נוער למחתרות, על תנ"ך ואקדח - היה גיוס ספרטני. מלחמת הקוממיות הייתה מלחמה ספרטנית. ההברחה של מאות אלפי פלסטינים מארץ ישראל הייתה מעשה ספרטני. ההחרבה של מאות כפרים פלסטיניים בכל רחבי הארץ הייתה פעולה ספרטנית. בין השנים 1936 ל-1949 ישראל-הבאה-לעולם עוצבה ואורגנה כישות ספרטנית.
גם ישראל הצעירה הייתה ספרטה. היא דרשה מכל צעיריה להתגייס לצבא החובה. היא תבעה ממרבית אזרחיה לשרת בצבא המילואים. היא גיבשה תפיסת ביטחון לאומי קשוחה, כוחנית ותוקפנית. היא השקיעה את מיטב כספה בטנקים, מטוסים וכורים גרעיניים. היא הקציבה לביטחון חלק ניכר מהתוצר הלאומי הגולמי. וכפי שהרמטכ"ל הכריזמטי שלה משה דיין הצהיר בנאום מכונן בקיץ 1956 - היא ידעה שללא המקלע וכובע הפלדה היא לא תוכל לטעת עץ ולבנות בית. היא הבינה שאם תישמט החרב מידה ייקטעו חייה. את כל מערכות חייה המדינה העברית אירגנה סביב המלחמה הקיומית והטרגית שנכפתה עליה.
אבל ישראל אף פעם לא הייתה אך ורק ספרטה. היא תמיד ידעה שבה בשעה שנגזר עליה להילחם עליה לחלוש גם על הפסגה המוסרית, לבנות את העוצמה הרוחנית ולעמוד בחזית הקדמה האנושית. בה בשעה שעליה להקים מגדלי שמירה היא חייבת לבנות מגדלי אור של אנושיות, השכלה ומדע. זו הסיבה לכך שעשרות שנים לפני שנוסדה היא הקימה טכניון בחיפה, אוניברסיטה בירושלים ומכון מחקר ברחובות. היא גם ביקשה להציע לאנושות רעיונות של קדמה ומוסדות של צדק חברתי שבאו לידי ביטוי בדגניה, בנהלל, בקופות החולים ובטיפות החלב. היא קלטה כמיליון ניצולים ופליטים ועולים - כפי ששום מדינה אחרת לא קלטה. היא בנתה מאות אלפי דירות לחסרי כל והעניקה חינוך לכל ובריאות לכל ודאגה לשלב בין צמיחה גבוהה לבין שיוויוניות גבוהה. היא תמיד הקפידה להיות חלק מהעולם החופשי - ובצד הנכון של ההיסטוריה. השילוב בין כוח לצדק ובין שבטיות לאוניברסליות היה נשמת אפה.
בליבת הקיום הישראלי תמיד עמד האיזון בין היותנו אתונה לבין היותנו ספרטה. תמיד היינו נאמנים לערכים דמוקרטיים, ליברליים ואוניברסליים - אבל הבנו שאין לנו ברירה אלה להיות לוחמים קשוחים
כך שבליבת הקיום הישראלי תמיד עמד האיזון בין היותנו אתונה לבין היותנו ספרטה. תמיד היינו נאמנים לערכים דמוקרטיים, ליברליים ואוניברסליים - אבל הבנו שאין לנו ברירה אלה להיות לוחמים קשוחים. צחקו עלינו: יורים ובוכים. אבל כשירינו ובכינו נתנו את התשובה הנכונה והעמוקה ביותר לטרגדיה שאליה נקלענו. כי ביסודה, החברה הישראלית היא חברה חופשית לוחמת. חברה פתוחה, עמידה, יצירתית ואמיצה. בכך היא שונה מכל חברה אחרת במערב, במדינות ערב ובעולם כולו. היא מתמודדת עם מצב ייחודי באופן ייחודי ועם עוצמות ייחודיות. בסופו של דבר איזון אתונה-ספרטה הוא שאיפשר לנו להקים את המדינה, לקיים את המדינה ולהפוך את המדינה למעצמה. השמירה על שיווי משקל בין אידיאלים נאצלים לבין התמודדת מפוכחת עם מציאות אכזרית היא שאיפשרה לנו לשרוד ולשגשג כנגד כל הסיכויים.
נתניהו מעולם לא הבין זאת. כיוון שעוצב בפילדלפיה ובבוסטון אף פעם לא הייתה בו יראת כבוד כלפי המודל הישראלי, האתוס הישראלי והרוח הישראלית. במשך עשרות שנים הוא האמין באופן מוגזם בכוחות השוק, בגלובליזציה כלכלית באדם סמית ובמילטון פרדימן. החזון שלו היה להפוך את ישראל לפניקס, אריזונה. אבל כאשר המציאות טפחה על פניו ב-7 באוקטובר, הוא שינה כיוון ועבר מקיצוניות לקיצוניות. בשיחות סגורות התחיל לדבר על צפון-קוריאה ועל כלכלה אוטרקית. אט-אט איש העולם הגדול חזר להיות איש מצדה וגמלא. אחרי שבמשך שנות דור הוא ביקש להפוך אותנו לקניון אמריקאי, החליט להוביל אותנו אל הבידוד ההרואי של מבצר קנאים.
את תבונת האיזון נתניהו מעולם לא הפנים. אבל האיזון הוא סוד הקסם הישראלי וסוד ההצלחה הישראלית. החיים דינמיים
אף על פי שהוא ניסה לחזור בו, נאום ספרטה של נתניהו הוא פרשת דרכים. הוא מעיד על כך שלמרות שלמנהיג שלנו יש הבנה היסטורית רחבה, הוא אינו מבין את המצב הישראלי. מכורתו הרעיונית היא אמריקה הרפובליקנית ולא הרפובליקה הישראלית. על כן בשנים השמנות של השלום הוא ביקש להפוך אותנו לתאגיד קפיטליסטי - ואילו בשנים הרזות של המלחמה הוא מבקש להפוך אותנו לאלבניה. את תבונת האיזון הוא מעולם לא הפנים. אבל האיזון הוא סוד הקסם הישראלי וסוד ההצלחה הישראלית. החיים דינמיים. לעולם לא נחזור אל בן-גוריון, אשכול, רבין והסוציאל-דמוקרטיה העוצמתית שבנו. אבל בעידן של אחרי נתניהו, ישראל של המאה ה-21 תהיה חייבת למצוא דרך להיות גם אתונה וגם ספרטה.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.09.25
