לשלמה באום, סגנו של אריק שרון ביחידה 101, הייתה חזות של בריון מפחיד, אך במקביל הוא היה אינטלקטואל מבריק. הוא הבין שבניגוד לטענה שהטרור אינו בעיה קיומית, מדובר בכלי להתשה ולשחיקה מתמדת בחוסן הלאומי - ולכן חובה לעקור אותו מהשורש. ממשלת "המערך" מינתה את שרון כאלוף פיקוד דרום לדיכוי גל טרור גדול שפרץ ברצועת עזה ב-1969, ועד 1971 הוא אכן עשה זאת בדרכים שונות. אחד הדברים המשמעותיים שעשה היה להביא את באום לגזרה, ומפיו זכיתי לשמוע כיצד הוא לקח את רשימת מאות המבוקשים והרג אותם עד האחרון, ביצירתיות מבריקה. השקט שהשתרר לאחר מכן איפשר לעם ישראל לעשות קניות בעזה ולנגב חומוס במסעדותיה.
הלקח שהפיקה הממשלה היה שחובה להקים התיישבות בעזה, ומשה דיין, ישראל גלילי ויגאל אלון הטילו על שרון לתכנן כזו, וראו בה נכס ביטחוני ולא נטל. שרון הגה את "תוכנית חמש האצבעות" שפרסה נוכחות אזרחית וצבאית לרוחב הרצועה. הימצאותה מנעה את התפתחותה של מפלצת ואת תוצאתה המחרידה, בעוד שהסרתה איפשרה אותה.
טבח 7 באוקטובר אינו דבר קטן, וכל המזרח התיכון צופה לראות כיצד ישראל תנהג - כי כל הישגינו יהיו חסרי משמעות אם לא נשיג ניצחון מובהק, ורק הסוף הוא שיקבע אם נהיה הבריון או ילד הכאפות השכונתי.
לכן התגובה חייבת להתאים לגודל הזוועה שנעשתה לנו. שחרור החטופים והפלת חמאס הן מטרות מובנות מאליהן אך צנועות מדי יחסית לממדי הטבח שמכתיב את מטרות הצדדים. מבחינת חמאס, שרידותו היא ניצחונו. על ישראל נטל הוכחת הניצחון גדול בהרבה: חיסול חמאס, שליטה ביטחונית ברצועה, פינוי רוב ערביי עזה לעולם הרחב, והכי חשוב - לקיחת שטח. אבידות בנפש אינן משחקות תפקיד אצל אויבינו, למרות קמפיין הג'נוסייד וההרעבה השקריים והצבועים שנועדו לאוזני האנטישמים בעולם - אבל אובדן שטח הוא תבוסה מובהקת.
אצלנו יש קמפיין מתמשך של השנאת השליטה על שטח ויצירת רתיעה מ"שטחים", "כיבוש", "ממשל צבאי", שהביא את הרעיונות הללו לרמה של גועל. לב המולדת הוגדרה באמצעות מושג טכני גיאומטרי, "שטחים". הפיכת מולדת לסתם "שטח" זה כמו להפוך את "אמא" ל"איזו אישה", וכך נופח המושג "מדינה" מעבר להגדרתו המקורית כגוף משפטי, והחליף את המושג "ארץ" שהפך לטמא, עד לאבסורדים כמו דיווחי מזג אוויר "גשום וסוער בצפון המדינה".
באופן מופלא תקפה עד היום התחנה האחרונה המחייבת בחוק הבינלאומי של החלטת המנדט מ-1922, שבה העניק חבר הלאומים את ארץ ישראל המערבית לעם היהודי על יסוד זכויותיו ההיסטוריות. עד עצם היום שטחי יש"ע הם חסרי ריבונות כלשהי, עם טענת בעלות עדיפה לישראל. רצועת עזה אינה אלא חוף הנגב, חלק מובהק מארץ ישראל, שנגזל מאיתנו על ידי הכיבוש המצרי במלחמת השחרור, במקביל לכיבוש הירדני של יהודה ושומרון וירושלים.
פתרון האסון הביטחוני אינו משאיר לנו ברירה אלא להרוס את הבניינים שמחפים על יקום המנהרות שנבנה מתחתם, את הרחקת האוכלוסייה לצורך הגנתה, ואת ההרס המוחלט כתוצאה מהתעקשות האויב שלא להניח את נשקו ולשחרר את החטופים
פתרון האסון הביטחוני אינו משאיר לנו ברירה אלא להרוס את הבניינים שמחפים על יקום המנהרות שנבנה מתחתם, את הרחקת האוכלוסייה לצורך הגנתה, ואת ההרס המוחלט כתוצאה מהתעקשות האויב שלא להניח את נשקו ולשחרר את החטופים. זהו מצב שמקל על היעד של פינוי התושבים ולקיחת השטח. כך מתלכדים להם יעדינו הביטחוניים הטקטיים להכרעה צבאית, והאסטרטגיים לחיסול הטרור לטווח ארוך, עם היעד הלאומי של החזרת חוף הנגב לשליטתנו, שמלחמת השחרור עיצבה אותו בצורת רצועה.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.09.25
