הוא עלול לרשום על שמו את האירוע האסוני הבא, להיזכר בין דפי ההיסטוריה כמי שהימר על חיי חטופים וחיילים לטובת ג'וקר מצחקק של ניצחון מוחלט, ולהתבלט על פני קודמיו בזכות היכולת הנדירה להדחיק תבוסות שאינן מתרחשות בשדה הקרב.
אבל כמו שזה נראה כעת, יומיים לתוך המבצע לכיבוש עזה, הרמטכ"ל אייל זמיר עדיין מתקשה להחליט איזה מפקד הוא רוצה להיות. זה שחודשיים אחרי כניסתו לתפקיד הדגים לחברי הקואליציה איך אוכפים חוק ואף הנחה את ראש אכ"א להרחיב את צווי הגיוס לחרדים על רקע מצוקת המשרתים, או זה שמתרגל לעיני הציבור התעלמות מהמלצות משפטיות של הפצ"רית ומרחיב את הזירה ברצועת עזה במקום לשמור על לוחמיו שייסעו אחרי המלחמה לנוח בחופי תאילנד או לטייל בג'ונגלים של דרום אמריקה, רק כדי לגלות שהם מבוקשים על ביצוע פשעי מלחמה.
זמיר אינו נביא, אלא רק מפקד הדרג צבאי שאמור לבצע את החלטות הדרג המדיני, לא לפני שהוא מתריע על הסכנות ומצביע על היתרונות. בהכירו את נפש בעליו הפוליטיים כסגן הרמטכ"ל וכמנכ"ל משרד הביטחון, הוא לגמרי היה יכול לצפות את האבולוציה שמתחוללת אצל הבאים בשערי לשכת נתניהו. בהתחלה אתה מגיע רכוב על הקרדיט המוצדק שצברת, אחר כך מפקיד בכניסה חלק מהכישרונות הטבעיים שניחנת בהם, ואז נדרש להתפרק מכמה מהערכים שהבאת מהבית, ולהסתגל כמו חייל טוב לדרישות המפקד גם כשהוא מורה לך לכבוש את העיר עזה בלי להגיד "שלטון צבאי".
התנגדותו הבריאה למהלכי קרב חפוזים בתחילת מערכת היחסים עם חברי הקבינט לפני חצי שנה, התחלפה בלחישות עם מקורבים מודאגים ובהדלפות לגורמים בלתי מוסמכים, והחלום שלו להרים מנוף צה"לי הכי גבוה שאפשר עבור הדרג המדיני שיביא עסקה להשבת החטופים, התנפץ על חומת הבטון סביב שכונת השוטרים הפסטורלית שתיבנה לחוף עזה.
זמיר נהג באחריות המקסימלית המתאפשרת למי שנלכד כמוהו בקו התפר שבין ימיהם המתארכים של חטופינו בעזה לבין ימיה המתקצרים של הממשלה המכהנת בישראל, ניסה עד רגע לפני התזוזה הקרקעית לדרבן את עמיתיו המדינאים להזיז את עצמם ולהביא עסקה להשבת החטופים, הסתכסך עם דרמר, הואשם בהדלפות מדיוני ועדת חוץ וביטחון החסויים, נקלע לתגרות פנים-קואליציוניות, ספג עלבונות משרים שאין להם מושג איך מחזיקים רובה, הזהיר שהחטופים עלולים לשמש כמגן אנושי למרצחי חמאס, ובעיקר התרגל לתפקידו כאצבע אמיצה שתקועה בסכר ועוצרת את הסחף למחוזות המלחמה הנצחית.
אלא שהרגע שבו התייצב לפני יומיים מול המצלמות במדים מגוהצים ובטקסט מצוחצח אחרי שנכנס יחד עם הכוחות המתקדמים לעבר העיר הארורה ללא גיבוי של הגנה משפטית בינלאומית ודיבר בזכות המבצע שאליו כה התנגד, היה גם הרגע שבו החל זמיר לאבד מהקרדיט הציבורי ממנו נהנה עד כה.
אם זמיר עבר בחצי השנה האחרונה קורס מזורז אצל טובי המומחים בתיאוריות משיחיות, אין מה להתפלא שהגיע לקו הזינוק של מרכבות גדעון ב' עם תואר מאסטר בהכלת קונפליקטים
זאת כבר לא רק ההחלטה לצאת בראש מבצע שאתה עצמך הצגת חלופות טובות ממנו כמו כתרים זמניים ותקיפות ממוקדות, זה המימוש חסר האחריות שלה תוך ידיעה שהבעיות ההומניטריות שעליהן התרעת במו פיך רק יחמירו, זה המחסור בכוח אדם צה"לי שיאייש את מוסדות השלטון הצבאי שעליו דיווחת, וזה בעיקר שימוש בנשק לא קונבנציונלי של הבטחה אחת - הצלת חיי חטופים והשבת כולם הביתה, וביצוע של היפוכה - סיכון חייהם וחיי חיילים. אם זמיר עבר בחצי השנה האחרונה קורס מזורז אצל טובי המומחים בתיאוריות משיחיות, אין מה להתפלא שהגיע לקו הזינוק של מרכבות גדעון ב' עם תואר מאסטר בהכלת קונפליקטים.
הוא לא החליט אם צווי מעצר לחרדים או צווי מילואים למשרתים, אם להכניס לכלא לוחם שסירב להתייצב אחרי ארבעה סבבים בעזה או עריק חרדי שקרע וזרק לפח את הצו שקיבל, אם למנות מושל צבאי ולתקצב במיליארד דולר נוספים ממשל צבאי או להדחיק את האסון המתקרב לפתח האוהל שבו יושבים אביתר דוד ואבינתן אור, האם כבר למד מנתניהו מה השלב הבא במלחמה או שמא נותר בסקרנותו, האם להשתכר מההיבריס של סמוטריץ' ובן גביר או לשתות כוס מיץ אומץ ולהגיד להם שימצאו מישהו אחר שייקח על עצמו את האחריות לאסון המדיני, הצבאי והכלכלי המכונה המערכה לכיבוש העיר עזה.
זמיר תקוע, ממש כמו מדינת ישראל לפני בחירות, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. רק הנסיבות של ממשל שנבחר באופן דמוקרטי אבל זקוק למלחמה כמו אוויר לנשימה בזמן שהציבור נחנק, הביאו אותו לנתיב שממנו אין מוצא: ימינה סירוב, שמאלה ציות, וממול קיר סדוק של ערכים שעומד להתמוטט. אם לא ייקח רוורס בקרוב, הוא עלול לגלות שהציבור מאמין הפעם לשרים בכירים שאמרו עליו "הרמטכ"ל עשה הכל לשכנע נגד התוכנית, אבל הבהיר שיבצע אותה", ויסיק לבד כמה ממושמע רמטכ"ל צריך להיות עד שהוא יורד מההגה.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.09.25
