מי שישווה בין הדברים שנאמרו בטקס פרישת השופט יוסף אלרון מבית המשפט העליון לבין הדברים שנאמרו לגביו כשהיה מועמד (לא פעם על ידי אותו דובר) – יתקשה לחבר בין שני היוספים. באחד הוא הוצג כפניה המכוערות של ישראל השנייה – מי ש"לא קורץ מחומר של העליונים", מעין קרימינל שחבר לגורמים עבריינים אחרים מהליכוד וקודם רק בשל זהותו המזרחית. בשני, הוא פניה היפות של ישראל הראשונה: מי שהתקדם עקב בצד אגודל מאוהל דל במעברה עד לכהונה הרמה בלי לקבל שום הנחה (למעשה הוצב בפניו כל מכשול אפשרי), כשהוא עמל מבוקר עד ליל לשפוט בצדק את עמו.
מי שאינו מצוי בדברים יכול לסבור שהפער נובע ממצוות "אחרי מות קדושים אמור" (או "אחרי פרוש קדושים אמור", במקרה זה) או מכך שזה מה שסברו הדוברים לפני מינויו וגילו שטעו. אלא שזה לא המקרה. רבים מהיושבים באולם הכירו היטב את איכויות השופט אלרון הרבה לפני מינויו לעליון. יותר מ-2600 פסקי דין נתן כשופט וכנשיא בית משפט מחוזי וכבר אז נתפס כמומחה ראשון במעלה בפלילים. מי שהשחיר את פניו והעז לציירו כסוס טרויאני עברייני שמוחדר לעליון כדי להרסו עשה זאת במודע. במובן זה היה קשה לנשום במהלך הטקס באולם ג' של העליון, למרות האוורור המשובח. אדי הצביעות מילאו את כל החלל.
בדבר אחד צדקו מקטרגיו: אלרון היה שופט אחר. פסקי הדין שלו, עוד מזה הראשון שנתן כשופט שלום צעיר ועד לזה האחרון אותו בחר להקריא בטקס, לימדו על העיקר בחייו: הדאגה למוחלש ולשקוף, אלה שגדלו כמותו על רצפת הבוץ. כמה עוד שופטים יכולים לכתוב משפט כמו "ניסיון החיים לימדני כי דירת עמידר אינה קורת גג בלבד. היא משמשת עבור מי שידם אינה משגת כתשתית לבניית עתידם. טֹול מִיְּדֵיהֶם את הדירה – ובכך תשמוט את הקרקע תחת רגליהם".
הכרות אמיתית ובלתי אמצעית זאת עם מציאות החיים הישראלים היא שהובילה אותו להתנגד לניכוס הכוח ע"י משפטנים שניסו לעצב חוקה במקום העם ולהתעקש "על התקווה שאזרחי מדינת ישראל, באמצעות נבחריהם, יעצבו בכנסת חוקה ראויה, שתשקף באופן הולם את כלל חלקי החברה הישראלית".
יובל אלבשןצילום: אלכס קולומויסקי בתוך כל הצביעות היו גם רגעי אמת. המרגש שבהם היה כשאלרון בחר להודות בנאומו לשומר היושב בפתח קומת השופטים שמתמודד עם מוגבלות, על שקיבלו מדי בוקר במאור פנים. דמעות ההתרגשות של השומר שנעמד נבוך הזכירו מחווה אחרת שעשה אלרון לאחרונה כשהחליט לתרום את רווחי ספר משפטי חדש שכתב לעמותת חטיבת גולני "על בסיס ערכי גולני של ערבות הדדית, רעות ומשפחתיות". גם הסטודנטים שלנו שלוחמים בחטיבה התרגשו מאד מהחיבור הראשון שנעשה בין שני עולמות חייהם. אכן צדקו הטוענים שאלרון לא קורץ מ"החומר של העליונים". כמו גולני, הוא עשוי מחומר טוב יותר, החומר של העם.
