הרכב מורחב של חמישה שופטי בג"ץ יתכנס היום לדיון נוסף בסוגיית מינוי נציב שירות המדינה – מינוי שמסעיר את המדינה וחושף את עומק המשבר באמון הציבור כלפי השלטון והמערכת המשפטית.
חוק שירות המדינה (מינויים) משנת 1959 קובע במפורש כי מינוי הנציב פטור ממכרז. החוק לא פירש מהו "ההליך הראוי", וב-1999 קבעה החלטת ממשלה 345, שהתייחסה לתפקידים הפטורים ממכרז, שני מסלולים: "ועדת איתור" או "ועדת מינויים". הנציב סווג אז ככזה שמחייב "ועדת מינויים" – הליך שבו הממשלה מציעה מועמד, והוועדה בוחנת את כשירותו וטוהר מידותיו. פסיקת בג"ץ ב-2011, שבה ישב גם השופט יצחק עמית, אישרה את המודל הזה פה אחד.
1 צפייה בגלריה
דיון בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד החוק למניעת שידורים זרים
דיון בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד החוק למניעת שידורים זרים
בית המשפט העליון
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אלא שבמאי 2025 הפך בג"ץ את עמדתו. עמית – שכיום מכהן כנשיא – יחד עם השופטת דפנה ברק-ארז, קבעו כי מדובר בתפקיד מקצועי-עצמאי של "שומר סף" בלבד, ולכן המינוי חייב להיעשות במכרז תחרותי. בכך פסלו למעשה את החוק, את החלטת הממשלה וגם את פסיקתם הקודמת.
עמית הסתמך על נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, שלפיהם מספר המינויים הבכירים הפטורים ממכרז הולך וגדל. מצב שבפועל מתקיים באופן עקבי למן שנות ה-60. מה השתנה מ-2011? לא המציאות – אלא השופט. אז שופט צעיר, היום נשיא המעוניין להטביע חותם אידיאולוגי.
לעומתו, שופט המיעוט סולברג הזכיר: ועדת מינויים איננה ועדת סרק. היא בוחנת כישורים, ניגודי עניינים וטוהר מידות. היא אמורה להבטיח איזון עדין – בין עצמאות מקצועית לבין אחריות פוליטית.
וזה לב העניין: נציב שירות המדינה הוא תפקיד היברידי, לא "משרת אמון" מובהקת, אך גם לא מינוי מקצועי טהור דוגמת פרקליט המדינה.
הפתרון הנכון אינו פרשנות יצירתית למכרז בלתי תלוי ותחרותי, אלא פרשנות מקיימת מציאותית שתחזק את ועדת המינויים, תקבע קריטריונים ברורים, תשלב בכירים מתחומי המינהל והמשפט הציבורי, תחייב ליווי ייעוץ משפטי ושקיפות
הפתרון הנכון אינו פרשנות יצירתית למכרז בלתי תלוי ותחרותי, אלא פרשנות מקיימת מציאותית שתחזק את ועדת המינויים, תקבע קריטריונים ברורים, תשלב בכירים מתחומי המינהל והמשפט הציבורי, תחייב ליווי ייעוץ משפטי ושקיפות. כך משמרים גם את עקרון האחריות הדמוקרטית, גם את עצמאות השירות הציבורי – ובעיקר את אמון הציבור.
במקום זאת, עמית וברק-ארז בחרו באקטיביזם משפטי שמעמיק את הקרע בין הרשויות, ומרחיק אותנו מהאיזון ההכרחי בין מקצועיות לדמוקרטיה.
פרופ' אסף מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט, האקדמית ת"א-יפו
פורסם לראשונה: 00:00, 21.09.25