יש רגע שבו סכסוך פנימי, מייסר, מוכרע בבת אחת והופך לפעולה אימפולסיבית. כזה היה הרגע של שירי קנר, אם ללוחם שריון, שנכנסה לרכב שלה ונסעה לבסיס של בנה כדי למנוע ממנו להיכנס לרצועה, שבה נפלו השבוע ארבעה מחבריו. "החלטתי שאני חוסמת בגופי את הכניסה שלו לעזה גם אם אצטרך להיתלות על הטנק שלו מאחור", סיפרה ליואב ורדי במהדורת שישי ב"כאן".
כנר איננה היחידה. היא מבטאת את קולם של רבים. בתחילת השבוע חתמו כ-900 הורים לחיילים בסדיר ובמילואים על עצומה שנמסרה ללשכת הרמטכ"ל ובה דרישה להפסיק את המתקפות ברצועה שהפכו ל"מלכודת מוות"; בחמישי חסמו עשרות אמהות את שדרות שאול המלך בתל-אביב וקראו לפגישה ישירה עם הרמטכ"ל; מאהל מחאה של ארגון "אמא ערה" הוקם סמוך לגדר עזה, והוקראו בו מכתבים מאמהות ללוחמים; ובסוף השבוע התמלאו הכיכרות במפגינים זועמים נוספים.
איבוד הלגיטימיות, כפי שהוא בא לידי ביטוי בסרבנות הגוברת והולכת ביחידות, בביקורת הגואה בעולם ובחזון ספרטה שזיעזע את אזרחי ישראל, הופך את הקרע גם לטרגדיה פנים-משפחתית. הלוחמים, הנתונים מצד אחד למכבש הציות שמפעיל הצבא, הנאמנים לחבריהם ביחידות ולנרטיב "הצבא המוסרי בעולם", לא בהכרח מסכימים עם הוריהם ההולכים ומתפכחים ומשתגעים מהשימוש הציני הנעשה בילדיהם, בגבורתם, בתומתם ומהידיעה שהם שולחים את הילדים שלהם לקרב בלי המעטפת של האמונה והביטחון.
הלגיטימיות, או מה שנקרא פעם "מלחמת אין ברירה", היא זו שהצליחה להפוך את הצבא שלנו לצבא העם ולהתעלות בחריקת שיניים מעל שברי המגזריות ותפיסות העולם השונות. כן, תמיד היה קשה, ולכל מגזר היה את הקשה שלו מול מה שנתפס בעיניו כטעות מדינית - בין שזו הייתה התנחלות ובין שזו הייתה התנתקות - אבל שנים רבות זה הצליח לנו. כולנו נכנסנו תחת האלונקה גם כשהדרך לא מצאה חן. הסרבנות הייתה תמיד בשוליים.
הסרבנות הנוכחית תלך ותתעצם. זה נורא. צודקים המבוהלים. אבל זה עדיין טיפה פחות נורא מלשתף פעולה. ההתנהלות של השלטון פשוט מטורפת מדי
אבל עכשיו קורה משהו אחר. הסרבנות הנוכחית תלך ותתעצם. זה נורא. צודקים המבוהלים. אבל זה עדיין טיפה פחות נורא מלשתף פעולה. ההתנהלות של השלטון פשוט מטורפת מדי. שלטון שמעז לשלוח לוחמים לקרב בזמן שהרמטכ"ל עצמו וכל ראשי מערכת הביטחון מתריעים מפני מחיר דמים מיותר? שלטון שלא השכיל ליצור, במשך קרוב לשנתיים, לא יעד ולא חזון ליום שאחרי? שלטון ההופך את מותם האפשרי של טובי בנינו, לא רק למפץ שאין ממנו תקומה, אלא גם לכאב מרוקן מהצדקה או משמעות? שלטון ששולח צעירים להזדהם בכתם מוסרי בל יימחה? שלטון שהופך את ילדינו לפושעי מלחמה העלולים להיעצר בחו"ל? שלטון שמפנטז על שכונת שוטרים ב"ריביירה" של עזה? שלטון ששולח חיילים להרוג את החטופים שלמענם יצאו להילחם? כאילו, מה חשבתם שיקרה?
הסרבנות המוצדקת מאין כמותה אכן מעודדת אנרכיה, מפצלת את העם, מפרקת את מוסדות השלטון, מסכנת את ביטחון המדינה ואפילו שומטת את ההצדקה לתביעת ה"שוויון בנטל" הנחוצה כל כך. כי אם את נטל מלחמת הישרדות נתניהו, הנושאים בנטל כבר לא מעוניינים לשאת, איך אפשר לתבוע מאחרים לשאת? הכל נכון. סרבנות מעמידה את קיומנו בסכנה. רק שאת האצבע המאשימה צריך להפנות אל הכתובת הנכונה: אל השלטון.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.09.25
