"היא הייתה האדם הראשון שפונים אליו ברגעי משבר. היא ידעה להפוך כל משבר להזדמנות", סיפר שמעון, אחיה של השוטרת רס"ב דבורה (דבי) אברהם, שנהרגה ב-7 באוקטובר בזמן שאיבטחה את מסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים. במשך ימים לא ידעו בני משפחתה, שפונו מביתם במושב תלמי יוסף בעוטף, מה עלה בגורלה.
אברהם הותירה אחריה אם ושלושה אחים, קרן (52), שמעון (41) ודוד (48), שפועלים מאז להנצחתה. "היא הייתה יכולה להציל את עצמה בכל רגע, אבל כשוטרת היא דאגה קודם כל לאחרים", שיתפה המשפחה. אחרי נפילתה גילה שמעון מכתב שכתבה ב-2008 לשר לביטחון הפנים דאז אבי דיכטר ולמפכ"ל המשטרה דאז דודי כהן, כשביקשה להתגייס למשטרה לאחר שהתנדבה במשמר האזרחי - ונענתה כי לא קיים תקן פנוי. "אני חושב שהמכתב הזה ממש מתאר את מי שדבי הייתה", אמר שמעון.
במכתב כתבה אברהם כי לפי פרסומים בתקשורת, המשטרה מחפשת אנשים איכותיים ורציניים לתפקידים שונים ברחבי הארץ. "אני רואה עצמי ככזו, והחלטתי להגשים חלום ילדות ולהתגייס למשטרה... אני בת 25, לומדת קרימינולוגיה, מתנדבת במשמר האזרחי, נאמנה למדינת ישראל ורוצה שהמדינה תהיה נאמנה לי. בבקשה, אני בטוחה שאם תחפש טוב במגירות תמצא תקן גם בשבילי. אני מבטיחה שאוכיח שהייתי ראויה לכך", כתבה.
עוד כתבה כי "לאחר שהוסבר לי שקשה תהיה דרכי ואינני מוכנה לוותר על מה שאני, וכפי שההיסטוריה מלמדת שאין דבר העומד בפני הרצון, החלטתי לשתף אותך בסיפורי... אני מוכנה לעבור כל בדיקה ומבחן ולהתחייב שאם תיתן לי הזדמנות ותגייס אותי למשטרה אקח אותה בשתי ידיי, אשתמש בה בחוכמה, אתרום מכוחי, שכלי ויכולתיי, ויש כאלה... אני בטוחה שהמשטרה מבורכת באנשים כישרוניים שעושים את עבודתם נאמנה. ברצוני להשתלב ולהיות חלק מארגון מכובד זה. ראה במכתב זה לא רק בקשה אלא גם דרישה של אזרחית שרוצה לתרום לביטחון מדינתנו ולא מבינה מדוע זה צריך לעלות לה בכל כך הרבה טרטור".
את המכתב הקריא אחיה באחד הקורסים בבית הספר לשוטרים. "הם בכו", סיפר.
5 צפייה בגלריה
"המתנה הכי גדולה שדבי השאירה לנו". אמה, שני אחיה ואחותה של דבי ז"ל יחד עם הכלבה גולדי
(צילום: הרצל יוסף)
המכתב הזה סיפק למשפחה ולחברים עוד זיכרון אחד מדבי, מהאומץ והתעוזה שלה. דבי הייתה אוהבת חיות גדולה ואימצה חתולים בתחנת משטרת אופקים, שהיו יושבים לצידה. גם בימים שלא עבדה בתחנה היא הקפידה להגיע להאכיל את החתולים, ולאחר נפילתה הוקמו ברחבי העוטף תחנות להאכלת חתולים לזכרה. את כלבת הגולדן רטריבר היפה גולדי - "המתנה הכי גדולה שדבי השאירה לנו", אומרים האחים - היא אימצה לפני כמה שנים. "דבי מצאה אותה בין המושבים, נטושה, חיפשה מישהו שיאמץ אותה ואף אחד לא רצה", נזכר האח דוד. "היא הביאה את גולדי לאמא, והיא מאוד אוהבת אותה וקרובה אליה".
השיחה האחרונה של דבי ב-7 באוקטובר הייתה לאחותה קרן. "היא התקשרה אלינו מהנובה ואמרה שנדאג לעצמנו ולאמא. בשמחת תורה היא הביאה לי סט הגשה בצורת לב ועד היום לא הוצאתי אותו מהצלופן. התחבקנו הרבה בחג, והיא רצתה להגיד לי משהו ולא הספיקה. לפעמים אני מטיילת עם הכלבים בשדות ואומרת: דבי, אם את רואה אותי תני לי סימן. באחת הפעמים עפו מלא סנוניות ונפל לי האסימון. בכניסה לבית של אמא הבחנו פתאום בקן של סנונית. כשראיתי את הסנוניות בטיול אמרתי לעצמי, הסנונית הזו שם זו בטח את, שומרת על אמא", שיתפה.
שמעון סיפר כי דבי, שהגיעה למשמרת בוקר במסיבת הנובה, תיפעלה את האירוע ועשתה הכול כדי להשיג סיוע רפואי וצבאי. "היא הכירה את כל חברי הצח"י ביישובים ואת הרבש"צים. אמרו לה בשלב מסוים שאין את מי לשלוח. אין אמבולנסים. אין צבא. ואז היא התקשרה לאחותי ואמרה שניכנס כולנו לבתים ונדאג לאמא. היא הייתה עסוקה בלהשיג עזרה", אמר.
לדבריו, "חלק ממי שברחו ב-7:00 בבוקר הסתובבו חזרה כי נתקעו בצמתים במארבים של מחבלים, והם הגיעו לחפ"ק של דבי. בסביבות 8:30 הגיעו מחבלים שחיפשו את נתיבות אבל הגיעו לנובה. יחד עם שוטרים אחרים, היא שלחה את המבלים לשבילי העפר - ובכך הם הצילו מאות. כשהשוטרים נפלו דבי צעקה על כולם לברוח. היא רצה פנימה לבר הקטן כי ידעה שיש אנשים שהסתתרו והיו חסרי הגנה. היא הגנה עליהם בגופה. עד ראייה סיפר שירו בה ראשונה".
אחד הניצולים הגיע למשפחה וסיפר כי היא הדריכה אותו כיצד להוריד את הגדר, כך שהוא ואחרים יינצלו וצוואר הבקבוק ייפתח - ואז הנחתה אותו להימלט מהמקום. "הוא חיפש אותנו ואת המשפחה כדי לומר תודה. מי שיצא 10 דקות אחריו כבר לא הצליח לעבור את הצמתים שנחסמו", סיפרה המשפחה.
לצווארה ענדה שרשרת עם תליון ובו פסוק מספר תהילים: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי". את השרשרת מצא צלם של משרד הביטחון שהגיע לזירה. בזכות פוסט בפייסבוק הוא איתר את המשפחה, והם יצרו 14 שרשראות עם הפסוק. "אני חושב שהמכתב שכתבה כדי להתגייס למשטרה עדיין מהדהד", סיכם שמעון. "השוטרים היום מתגייסים לארגון שגם ככה ספג כל כך הרבה אבידות, אבל מבינים את השליחות".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.09.25
