בספרו "התנגשות הציביליזציות" מ-1996 חילק פרופ' סמואל הנטינגטון את העולם שלאחר עידן המלחמה הקרה לשמונה ציביליזציות עיקריות. הוא זיהה את מאפייניה של כל ציביליזציה כנשענים על היסטוריה, שפה, תרבות, מסורת ובעיקר דת, וסימן את קווי השבר שבין התרבויות השונות כמקור לכל הסכסוכים בעולם - ואת הדת כגורם המשפיע ביותר, הגורם לסכסוכים אלימים, לעיתים בלתי פתירים, בין תרבויות. בשבוע שעבר, בנאומו בעצרת האו"ם, הצביע טראמפ על מלחמת התרבויות הזאת, המתרחשת באירופה - אלא שנדמה שחלק ממדינות אירופה אינן נאבקות על שימור תרבותן.
בעשורים האחרונים מתרחשים באירופה מספר תהליכים, שכולם כאחד מחלישים את כוחן של מדינות הלאום ומפרקים בהדרגה את יסודותיהן של החברות האירופיות. הראשון הוא תהליך פוליטי ומדיני: מדינות אירופה הכפיפו את עצמן מיוזמתן לכללים ולרגולציה הנקבעים בבריסל, על ידי קבוצה של טכנוקרטים של האיחוד האירופי, שלא נבחרו על ידי אזרחי מדינות היבשת. התהליך השני הוא התופעה הגלובלית של גלי הגירה עצומים, רובם ממדינות ערב ומצפון אפריקה. התהליך השלישי הוא תרבותי וחברתי: מפלגות שמאל בשלטון מושפעות מהזרם הפרוגרסיבי, וחלקן מעדיפות אג'נדה של רב-תרבותיות וגיוון על פני שימור התרבות הלאומית, תוך התעלמות מזרמים תת-קרקעיים המתנגדים למדיניות זו.
מרבית המהגרים המוסלמים אינם מעוניינים להשתלב, אלא להשליט את תרבותם. ההיפרדות מסמלי הלאום, התרבות והדת היא כה קיצונית, עד שלאחרונה החלו בבריטניה להוריד את דגלי הממלכה שנתלו ברחובות
השילוב בין שלושתם הרסני למדינות אירופה, וטראמפ ציין זאת בנאומו. מרבית המהגרים המוסלמים אינם מעוניינים להשתלב, אלא להשליט את תרבותם. ההיפרדות מסמלי הלאום, התרבות והדת היא כה קיצונית, עד שלאחרונה החלו בבריטניה להוריד את דגלי הממלכה שנתלו ברחובות, כדי לא לפגוע ברגשות אלה שאינם מזדהים איתם.
"המוות המוזר של אירופה"
התהליך הזה, הנמשך בהדרגה כבר עשרות שנים והבשיל כעת, תואר בספרו של דאגלס מארי "המוות המוזר של אירופה" כאירוע של "התאבדות תרבותית" של מדינות היבשת. הנטיגנטון, כמו מארי, לא יכלו לנבא את התופעה הלא הגיונית של חבירת חסידי השמאל הפרוגרסיבי, הליברלים לכאורה, לקול המוסלמי ולקמפיינים הפרו-פלסטיניים המציפים את היבשת. ההסבר המרכזי לתופעה הזו הוא המכנה המשותף לשתי התרבויות הכל כך שונות במהותן. חלק מהמהגרים המוסלמים, המניעים את ההפגנות האנטי-ישראליות, מעוניינים כשותפיהם הפרוגרסיביים בפירוק התרבות האירופית – אלה כדי ליצור תרבות חילופית, על פי חוקי השריעה, ואלה כדי לפרק את הממסד, לעיתים עד אנרכיה. טראמפ שם בפני מנהיגי אירופה המתאבדת תרבותית, תמרור אזהרה בוהק: חִזרו למסילה, עצרו את גלי ההגירה - או שמדינותיכם ילכו לאבדון.
טראמפ אינו פועל בחלל הריק. בחלק ממדינות אירופה המטוטלת כבר החלה לנוע לצד השני. וכדרכה, באופן כמעט פיזיקלי, דווקא משיכתה לפינה הכל כך קיצונית הנוכחית, עתידה ליצור תגובת נגד אשר תניע אותה לקיצון ההפוך. האוכלוסייה הלאומית המקומית, בחלק ממדינות אירופה, מאסה בפירוק תרבותה, ותגובתה לא תאחר לבוא. חלקה כבר צפה מעל לפני השטח. בבריטניה, שפרשה מהאיחוד האירופי בתהליך הברקזיט, חוזים הסקרים העדכניים לנייג'ל פראג', מנהיג הימין, ניצחון בבחירות הבאות, ולאחרונה יצאו ההמונים לרחובות לונדון כדי להפגין נגד ההגירה הבלתי מבוקרת. בהולנד זכה תומך ישראל, מנהיג הימין חירט וילדרס, בבחירות האחרונות, אך לא הצליח ליצור קואליציה בראשותו. בצרפת, הנתונה למשבר פוליטי מתמשך, חוזים סקרים עדכניים ניצחון למפלגות הימין.
דני ון בירןבניגוד לטראמפ, חלק ממנהיגי אירופה, כמו רה"מ הבריטי סטארמר ונשיא צרפת מקרון, לא הפנימו את כיוון המטוטלת הציבורית ונאחזים בסוגיה הפלסטינית ככלי פוליטי הקורץ לציבור המהגרים, וכהמשך ישיר למדיניותם הפשרנית וההססנית מול ארגוני טרור. אלא שהסנטימנט ברחוב האירופי משתנה בהדרגה. לאזרחי אירופה המקוריים נמאס מהגיוון התרבותי ומהתפרקות תרבותם. הם גם מתחילים למאוס בהפגנות הפרו-פלסטיניות המציפות את רחובותיהם. תהליך זה עשוי להביא בשנים הקרובות לשינויים פוליטיים משמעותיים ביבשת האירופית, שעתידים גם למתן את מדיניותם האנטי-ישראלית של חלק מהממשלות.
תא"ל (במיל') דני ון בירן הוא קצין מילואים ראשי לשעבר ויו"ר תנועת "נקראים לדגל"
פורסם לראשונה: 00:00, 28.09.25
