ההליך שהפך לסכסוך משפטי תקדימי: כשלוש שנים אחרי שנערה בשנות העשרה לחייה ביצעה הליך להתאמה מגדרית כדי להפוך לנער, היא תובעת את המנתח שביצע את ההליך הרפואי ואת בית החולים בסך של 11 מיליון שקלים. הטענה: הנתבעים ביצעו את ההליך מבלי לברר את מצבה הנפשי, שהיה אובדני בעקבות תקיפה מינית שעברה, למרות שמעבר של בדיקת התאמה נפשית הוא אחד מהתנאים של משרד הבריאות.
למרות שהנערה מתחרטת, ההליך גרם לה נזקים בלתי הפיכים שאינם מאפשרים לה מבחינה גופנית לשוב אל מצבה המגדרי הקודם, והיא נדרשת להשקיע בכך הון.
בשנות העשרה לחייה סבלה התובעת ממשבר נפשי בעקבות עלייה חדה במשקל "עם דפוס של בולימיה עם הקאות מרובות מדי יום", תואר בתביעה שהוגשה על ידי עו"ד אורן בושארי, שמתמחה ברשלנות רפואית. בנוסף, נטען כי היא סבלה מהטרדות מינית שבעקבותיהן "אימצה סגנון לבוש א-מגדרי, וכחודשיים לפני גיל 17 ביקשה ממכריה לפנות אליה כאל זכר, מה שנתן לה תחושת ביטחון והעצמה". בתביעה נכתב כי "בגיל 17 היא עברה אירוע של אונס אלים ובעקבותיו ביצעה ניסיון אובדני".
בעקבות כך, החלה הליכים רפואיים לשינוי מינה מנערה לנער. היא פנתה למנתח מומחה בתחום במטרה להסיר את שדיה, וזה, לפי התביעה, המליץ על מכתב מפסיכולוג וטיפול הורמונלי מקדים. "הניתוח בוצע יום לפני יום הולדתה ה-18 במרכז רפואי, ללא האישורים הנדרשים", נטען. במקביל, היא החלה לקבל בבית חולים טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית, על בסיס מכתב של פסיכולוגית ואישור ההורים.
בתביעה נטען כי המרפאה, בית החולים והמנתח התרשלו רפואית בכך ש"משרד הבריאות התנה את הטיפולים בשורה של תנאים בהם לא עמדו מי מהנתבעים”. מי שמלווה אותה בהליך הוא יו"ר "בוחרים במשפחה", מיכאל פואה.
בשנת 2014 קבע משרד הבריאות נהלים חדשים לביצוע הליכי התאמה מגדרית, אשר לטענת התביעה לא קוימו. כך, למשל, נדרש מ"הוועדה לשינוי מין" במשרד הבריאות לאשר בקשות ולערוך "בדיקת התאמת מטופל להליך ניתוחי מסוים לשינוי מין, הנבחר על ידו, מבחינה גופנית ונפשית", וכן לפקח על המטופל בתקופת ההליך. בנוסף, "על מנת להבטיח את התאמתו של המטופל להליך והסכמתו מדעת, יוצגו בפני הוועדה המלצה של פסיכולוג קליני וחוות דעת פסיכיאטרית נוספת".
הנתבעים דוחים את הטענות, אומרים כי פעלו לפי הנהלים וכי הנוהל עליו מצביעה התביעה הוא פרוטוקול מחייב לניתוחים לשינוי איבר המין, שאינו תקף להסרת שדיים וטיפול הורמונלי.
"נשארתי עם נזקים שאני סובלת מהם כל יום, כל היום", שיתפה התובעת בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". לדבריה, "אני בחיים לא אקבל בחזרה את הגוף שהיה לי. אין לי אפשרות להיראות אפילו קרוב לאישה והכל דורש המון תחזוקה. הכול השתנה, אני חיה בלהעמיד פנים שאני נורמלית, עסוקה בלהסתיר, מרגישה פשוט כמו קרקס. אני לא חושבת שילדה בשנות העשרה יכולה לקבל החלטה לביצוע טיפולים כאלה".
היא מסבירה כי היא התחילה את ההליך "ממקום מאוד פגיע, של אובדנות, הפרעות אכילה ותקיפה מינית. אף אחד לא טרח לברר את זה, לא הייתה בדיקת רקע אפילו הכי קטנה למצב הנפשי שלי. לא הייתי כשירה לקבל החלטה כזו. גם אני פישלתי, אבל יש גבול לאחריות שאפשר לשים על קטינה במצב נפשי שכזה. עודדו את ההורים שלי והטעו אותם שהפיכתי לגבר תפתור את מצבי הנפשי והם רצו בטובתי. אמרו להם שרק אחוז מתחרטים, וזה לא נכון, מדובר בעשרות אחוזים. הגשתי את התביעה לא רק עבורי, אלא כדי לתקן את המערכת ולהגן על הבאים אחריי".
מהמרכז הרפואי שבו בוצע ההליך נמסר בתגובה: "מבדיקה ראשונית, לא נפל רבב בהתנהלות המרכז ואנו נגיב בצורה מסודרת במסגרת כתב ההגנה".
מהמרכז הרפואי בו בוצעו הטיפולים ההורמונליים נמסר בתגובה: "התובעת הגיעה למרכז הרפואי לקבל טיפולים משלימים לאחר שנותחה במקום אחר, הוענק לה טיפול מסור בהתאם לסטנדרטים הגבוהים הנהוגים אצלנו".
מטעמו של המנתח נמסר בתגובה: "מדובר ברופא מנוסה שפועל בתחום זמן רב, הוא בקיא בהנחיות משרד הבריאות ופועל בהתאם. ברשות המנתח מכתבי תודה והערכה על הניתוח המדובר, אנו חושדים במניעי התביעה ובמעורבותם של גורמים חיצוניים שעושים שימוש בתובע לקידום מטרותיהם".
ממשרד הבריאות לא נמסרה תגובה.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.09.25
