היינו עלולים להיות היום, שנה אחרי המכה הקשה שחטף חיזבאללה, בתוככי מלחמה למיטוט ארגון הטרור שמאיים עלינו מצפון. כל שבוע, אולי כל יום, היו הרוגים נוספים. מלחמה צודקת? בוודאי. הכי צודקת. האם צריך למוטט את החיזבאללה עד אחרון מחבליו? בוודאי שצריך. הרי תמיד יש חשש שהוא יתארגן מחדש, והאיום הנוסף יחזיר אותנו לנקודת ההתחלה, עם איום מחודש על כל יישובי הצפון.
אלא שנתניהו קיבל החלטה נכונה. הוא הסתפק בעובדה שחיזבאללה חטף מכה קשה. והסכם הפסקת האש הושג. הכוח שנותר בידי חיזבאללה, כולל טילים ארוכי טווח שמאיימים על תל-אביב, הוא הרבה יותר גדול מהכוח שנותר בידי חמאס, שחטף מכה הרבה יותר קשה. ולמרות זאת, חיזבאללה נחלש, דווקא בגלל ההסכם. משום שכל צינורות החמצן של ארגון הטרור נסתמו. איראן כבר לא שולחת סכומי עתק. ממשלת לבנון, לראשונה אחרי עשרות שנים, מרימה ראש ומחליטה על פירוק חיזבאללה מנשקו.
חמאס על הקרשים. אבל בשאריות הכוח שלו, הוא הופך את חיילי צה"ל לברווזים במטווח. האיום בנוסח "הם יחזרו על 7 באוקטובר" הוא איום סרק. ועל ההתעקשות לסרב להסכם לשחרור חטופים והפסקת אש, שנתניהו עצמו תמך בו עד שעשה תפנית תמוהה וחסרת פשר – אנחנו משלמים בריבית דריבית. גם חיילים הרוגים. גם סכנה ודאית לחטופים. וגם מכות מדיניות, תרבותיות וכלכליות שהופכות את ישראל להרבה יותר חלשה. ה-BDS וחמאס לא חלמו על הישגים אדירים כאלה. מדוע, לעזאזל, מתעקש נתניהו להעניק אותם? רק כדי לשמר את הקואליציה? הרי ההסכם עם לבנון הוכיח את עצמו. הוא חיזק את ישראל. אז מדוע לא להמשיך באותה גישה גם מול חמאס?
הסכמה ישראלית למתווה 21 הנקודות תמנע את רוע הגזרה. יכול להיות שנתניהו ומשפחתו לא מתרגשים מהפיכת ישראל לאוטרקיה. הם מסודרים
עכשיו נמצאת על הפרק תוכנית 21 הנקודות של טראמפ, שגובשה ככל הנראה על ידי טוני בלייר וג'ארד קושנר. לנתניהו יש תירוץ מצוין לדחות אותה על הסף. אין שם סעיף שמדבר על פירוק מיידי של חמאס מנשקו. זה יקרה רק בהמשך. אלא שלא היה סעיף כזה גם מול חיזבאללה. ישראל תמכה בהסכם משום שברור שייבוש חיזבאללה עדיף על שקיעה בבוץ של חיזבאללה. ללא ההסכם היו עוד מאות הרוגים מקרב חיילי צה"ל, והצפון היה ממשיך לספוג רקטות שהיו מחמירות את הנזק. ההסכם הוכיח את עצמו. צה"ל חופשי לפגוע בכל הרמת ראש של חיזבאללה, וממשלת לבנון מפרסמת גינויים, כאשר למעשה היא מאוד מרוצה. בנוסף, הפלת אסד עצרה את נתיב האספקה היבשתי מאיראן. במקרה של חמאס – בנסיבות שנוצרו נתיב כזה כבר לא קיים הלכה למעשה.
מה שעלול לקרות
כל הצעדים שננקטו עד היום נגד ישראל – הם כסף קטן לעומת מה שעלול לקרות כבר בשבועות הקרובים. כאשר איטליה כבר מכריזה על "תמיכה בסנקציות חלקיות" – אז הפּוּר נפל. יש רוב לסנקציות. הסכמה ישראלית למתווה 21 הנקודות תמנע את רוע הגזרה. יכול להיות שנתניהו ומשפחתו לא מתרגשים מהפיכת ישראל לאוטרקיה. הם מסודרים. מבחינת רוב הישראלים מדובר במפולת כלכלית. ענפים שלמים יתמוטטו. מי שיוכל לברוח – יברח. זה החזון? זה מה שיקרה לישראל ברגע שיוטלו עליה סנקציות בנוסח דרום-אפריקה. זה לא האירוויזיון שלא נהיה בו. זה לא רק הספורט. זה ההייטק. זו התעשייה כולה. זו התמוטטות. וזה בדיוק מה שעלול לקרות אם נתניהו יתעקש על מלחמה ללא הפסקה. העולם הפסיק להתרגש מתמונות הזוועה של 7 באוקטובר. הוא מתרגש עכשיו מהתמונות שיוצאות מעזה. זה היה אמור להיות ברור מ-8 באוקטובר. אבל גם מה שהיה אמור להיות ברור – לממשלה הנוכחית הוא לא ברור.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיתוכנית 21 הנקודות היא מוצא מכובד. זה לא ברור שחמאס יסכים. הרי הוא מתענג מעוד ועוד מכות שישראל חוטפת בזירה הבינלאומית. כך שישראל הייתה חייבת, כבר מזמן, לא רק להסכים, אלא גם ליזום בעצמה. לישראל יש הזדמנות למנוע את הפיכת המפולת לקריסה. אסור לפספס אותה.
