ערב חג הסוכות הצליח שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, לעורר סערה זוטא כשהזהיר מפני כוונות איראן לתקוף את ישראל. בציוץ בחשבונו ברשת X כתב ליברמן שמי שחושב שהאירוע מול איראן הסתיים, טועה ומטעה, וכי האיראנים כבר פועלים במרץ לחיזוק היכולות הצבאיות שלהם. הוא קרא לאזרחי ישראל לנקוט משנה זהירות במהלך החג ולהעבירו בקרבת מרחבים מוגנים. בעקבות דבריו, שעוררו בהלה, הבהיר גורם ביטחוני כי כי לא מוכר שום אירוע חריג שצפוי בקרוב מול האיראנים. גורם ישראלי נוסף האשים את ליברמן בהפחדות חסרות ביסוס.
נכון לעתה נראה כי איראן אכן מתמקדת בשיקום יכולותיה שנפגעו במהלך מלחמת 12 הימים, בהן בראש ובראשונה מערכי הטילים הבליסטיים וההגנה האווירית. הנחת העבודה בטהרן היא שחידוש הלחימה הוא עניין של זמן וכי ישראל נחושה לחדש את המערכה – ואולי אף לנצל סבב לחימה עתידי לקידום שינוי משטר. כך, למשל, טען יועצו הבכיר של המנהיג האיראני, יחיא רחים ספוי, כי המלחמה עלולה להתחדש בכל רגע, ולכן איראן מתכוננת לתרחישים הגרועים ביותר.
התקיפה הישראלית בליל 13 ביוני הכתה את איראן בתדהמה. בכיר צבאי איראני הודה לאחרונה כי מתקפת הפתע הישראלית היוותה "מכת הלם" שממנה הצליחה המדינה להתאושש רק בזכות מנהיגותו וחוכמתו של מנהיג איראן חמינאי, שלולא הוא לא ברור מה היה עולה בגורל המדינה. לא מפתיע אפוא כי חרף הקולות הגוברים באיראן הקוראים לתגובה חריפה על חידוש הסנקציות בעקבות הפעלת מנגנון הסנאפבק, לרבות באמצעות פרישה מהאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT) או אף פריצה לנשק גרעיני, נראה שההנהגה האיראנית אינה ממהרת לקבל החלטות מסוכנות. בשלב זה גם אין סימנים שאיראן מנסה לשקם את מתקני הגרעין שנפגעו במלחמה. מרבית המאמצים שלה מופנים על פי הדיווחים לשיקום מערך הטילים ושיפור דיוקם, לשיקום מערכי ההגנה האווירית וייתכן אף להשמשת אתר העשרה חדש מדרום לאתר ההעשרה בנתנז שנפגע במלחמה.
עם זאת, ספק רב אם הסטטוס קוו הנוכחי יכול להימשך לאורך זמן. בשונה ממצרים אחרי מלחמת ששת הימים, ההנהגה האיראנית איננה מכירה בתבוסתה, אף כי הצורך בשיפורים ובהתאמות בתפיסת הביטחון הלאומי שלה אינו נעלם מעיניה. חרף ההפתעה שספגה ביוני 2025, ממשיכים בכירים באיראן לקדם את נרטיב הניצחון, שהחל כבר במהלך חילופי האש. נרטיב זה נשען על כמה טיעונים מרכזיים: איראן התאוששה במהירות יחסית ממהלומת הפתיחה; היא ניהלה מערכה לא רק נגד ישראל אלא גם נגד ארצות-הברית; היא גרמה נזקים לעורף הישראלי ואילצה את ישראל להסכים להפסקת אש; היא שימרה בידיה יכולות משמעותיות במערכי הגרעין והטילים שלה; וחשוב לא פחות, ישראל נכשלה במימוש היעד המרכזי שלה: הפלת המשטר האיראני. אף שברבים מהטיעונים הללו יש מידה ניכרת של הפרזה, מומלץ שלא לפטור אותם כתעמולה חסרת בסיס.
עם זאת, בדומה למצרים בהנהגת אנוואר סאדאת, גם היא עלולה בשלב מסוים להגיע למסקנה שהדרך היחידה לצאת מהמבוי הסתום כרוכה במהלך צבאי – גם אם מוגבל. זאת במיוחד כאשר נשיא ארה”ב מעביר את המסר כי בעיית הגרעין נפתרה באמצעות התקיפה הישראלית-אמריקאית ולכן אין טעם בהסדרה מדינית, במיוחד כזו הדורשת פשרות משני הצדדים. בדומה לסאדאת, שראה במלחמת יום הכיפורים דרך לצאת מהמצוקה האסטרטגית בנושא סיני וליזום מהלך צבאי מוגבל, שיכפר על תוצאות מלחמת ששת הימים ויוביל לתהליך מדיני, גם טהרן עלולה ליטול את היוזמה לידיה בניסיון להיחלץ מהקיפאון המדיני ומהסטטוס קוו הפוגע בכלכלתה.
אין משמעות הדבר שאיראן תמהר לנקוט מהלך כזה בקרוב, במיוחד כל עוד לא שוקמו חלק מיכולותיה הצבאיות. גם פרישת הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין ב-2018 לא הביאה לתגובה איראנית מיידית
אין משמעות הדבר שאיראן תמהר לנקוט מהלך כזה בקרוב, במיוחד כל עוד לא שוקמו חלק מיכולותיה הצבאיות. גם פרישת הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין ב-2018 לא הביאה לתגובה איראנית מיידית. איראן עמדה במשך שנה בהתחייבויותיה להסכם הגרעין ונקטה מדיניות של "סבלנות אסטרטגית" בשאיפה לשאת בעול הכלכלי לפחות עד הבחירות בארה”ב ב-2020. אלא שהחרפת הלחץ הכלכלי האמריקאי והצטרפות מדינות אירופה לסנקציות הובילו לקראת קיץ 2019 לשינוי מדיניות. טהרן החלה לסגת בהדרגה ממחויבויותיה להסכם ולנקוט מהלכים צבאיים מתריסים נגד בעלות בריתה של ארה”ב, ובראשם ההתקפה על מתקני הנפט בערב-הסעודית בספטמבר 2019, אך גם נגד ארה”ב עצמה – במה שהחל בהפלת המל"ט האמריקאי במפרץ הפרסי ביוני 2019 והגיע לפגיעה באזרחים אמריקאים ולהסתערות על שגרירות ארה”ב בבגדד.
האם איראן תשנה את מדיניותה לאחר שתשקם את יכולותיה או שתמתין בסבלנות לסיום כהונתו של הנשיא טראמפ או להזדמנות שבה תעריך שהסיכון לפרוץ לנשק גרעיני נמוך יותר מהסיכון שבהמשך הסטטוס קוו? קשה לדעת. אך ברור כי בהיעדר הסדרה מדינית או לכל הפחות הסרת החשש המיידי לסבב לחימה נוסף, עלולה טהרן להגיע למסקנה – גם אם שגויה ומסוכנת – שמלחמה נוספת או לכל הפחות פרובוקציה מוגבלת נגד ישראל, ארה”ב או בעלות בריתה באזור עשויה לאפשר לה להפגין יכולות משופרות, לשקם את כבודה ולפתוח נתיב יציאה מהמבוי הסתום.
ד"ר רז צימט הוא ראש תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וחוקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב
פורסם לראשונה: 00:00, 08.10.25
