נציב התלונות על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, מוכר ביישובו ברמת הגולן כחובב ריצות ארוכות – חמישה עד עשרה ק"מ בכל פעם, עד הגבול עם סוריה וחזרה. במרוץ כלולים גם ספרינטים המחייבים מאמץ עודף. כזו הייתה תחילת כהונתו בת חמשת החודשים שבה הספיק להשלים את הטיפול בכ-900 תיקי תלונות נגד שופטים, חלקם הגדול המתינו זמן רב כיוון שלא מונה נציב במשך שנה. "קנו לכם בגדי ריצה, כובע ומים ואולי גם שקי שינה והכינו עצמכם למרתון", אמר בתחילת כהונתו לעובדי הנציבות.
מינוי הנציב התעכב בשל סערה משפטית-פוליטית שהתחוללה כאשר שר המשפטים יריב לוין החליט להוציא את המינוי מידי הוועדה לבחירת שופטים לידי ועדה שממנה השר, ובנוסף לבטל את ההכרח למנות לתפקיד שופט עליון בדימוס. המערכת המשפטית התנגדה לחוק של לוין ושל יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן (שבינתיים עבר בכנסת ועומד עתה לביקורת בג"ץ) בטענה שהשינוי מעקר את השפעת הדרג המקצועי על בחירת הנציב, ושנציב שיבחר בניצוחו של השר יקל על האפשרות להדיח שופטים שלא יישאו חן בעיני השלטון. ובכלל, לדעתם, לא יעלה על הדעת ששופט מחוזי ימתח ביקורת על התנהלות שופט עליון.
1 צפייה בגלריה
מימין: דוד. בלי "כיפת ברזל", קולה. רץ למרחקים ארוכים, ברוזה. "בסערת רוחות"
(צילומים: אוהד צויגנברג, אתר הרשות השופטת)
קולה, שנבחר על פי השיטה החדשה, הוא לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בצפון, שנודע בעיקר כראש הרכב השופטים בתיק רומן זדורוב – ועד כה, לפחות מבחינת ההספק וההחלטות שהתקבלו, אין אישוש לטענות. "הוא עובד על סטרואידים", אומרים במערכת המשפט הידועה בסחבת שלה. ב-900 התלונות שבהן טיפל, כמחצית נדחו על הסף, כ-15 התגלו כמוצדקות, ב-24 ניתנה הערה לשופט והיתר נדחו לאחר בירור. מתברר שאין בעל ניסיון כשופט מחוזי, שיכול לבחון ולהתחבר לתלונות על התנהלות שופטים באולם, כאשר רוב התלונות הן נגד שופטי שלום ומחוזי.
אך קולה עוסק גם בשופטי העליון ועתה מונחות על שולחנו התלונות נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית שקשורות בנדל"ן שירש עמית בתל-אביב ובעבירות בנייה לכאורה בביתו הפרטי.
שקיפות
תפקיד הנציב הוא תפקיד עם שיניים. יש לו סמכויות של ועדת חקירה כמו זימון עדים ומסמכים, בכוחו לזמן את השופט שנגדו הוגשה התלונה, להמליץ בפני שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון על הגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים, ולהמליץ לוועדה לבחירת שופטים לסיים את כהונתו של שופט. בקרוב יופיעו באתר המאגר המשפטי "נבו" גם פרסומים על החלטות הנציב, ללא זיהוי המבוקרים, כפי שגוזר החוק. קולה מקווה שהכנסת תתקן את החוק ותסיר את איסור הפרסום על שמות שופטים, כיאה למערכת שמכנה עצמה "שקופה". עם זאת, בפגישה שערך באחרונה עם נציגות השופטים, הבטיח קולה שלא יעסוק בזוטי דברים, בבדיקת רכילויות ובתלונות קנטרניות.
מה שהכין את קולה לתפקיד זו כהונה בת 21 שנה כשופט בשלום (כולל שופט נוער, ושופט משפחה) ובמחוזי. הוא מכיר את השטיקים ואת הטריקים של המתדיינים ונציגיהם, לעיתים יותר מאשר שופט עליון שלא כיהן בערכאות נמוכות. תרומה נוספת לתפקודו של קולה היא מחוז הגידול שלו – בתי המשפט בצפון – הרחק ממרכזי הפוליטיקה המשפטית. אאוטסיידר מושלם שמסתכל על המתרחש מחוץ לקופסה ולא חייב דבר לאף אחד.
כמי שהתנהל שנים בשוחות המשפט, הוא יודע שרובם המכריע של השופטים עושים מלאכתם נאמנה, חרף העומס הבלתי אנושי המוטל עליהם. בעיניו המלחמה בסחבת – מתן פסקי דין במועד וניהול משפט בזמן סביר – היא המפתח להשבת אמון הציבור במערכת. 90 אחוז מהתלונות שהוא מצא מוצדקות נוגעות לעינוי דין, להתמשכות הליכים ולעיכובים במתן פסקי דין והחלטות הביניים. בפגישה עם נציגות השופטים הוא הציע להם בתוקף "עבדו על פי התקנון" (שמתיר דחיות במקרים מסוימים) והבהיר להם שלא יהסס לתת המלצות אישיות נגד שופטים "מועדים" שהגזימו בדחיית הליכים.
דוגמה עדכנית לכך הייתה במענה לתלונה של ח"כ משה סעדה (ליכוד) על התמשכות הדיונים בתיקי רות דוד ורונאל פישר המתנהל מזה כעשור. סביב התיק הזה כבר מרחפות אינספור תיאוריות קונספירציה המזיקות לאמון במערכת. המובילה שבהן היא שבית המשפט מעניק "כיפת ברזל" לפרקליטות שאחת מנציגותיה הבכירות, רות דוד, נתפסה לכאורה במעשה שחיתות. הנציב קולה כבר הספיק לזמן למתן הסבר את נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים משה סובל, המנהל את התיק.
אחד הנושאים החשובים לאמון הציבור נוגע לריבוי התלונות נגד שופטים בשל ניגוד עניינים. בחוות דעת בנושא שהפיץ קולה בקרב השופטים, הנציב הודה שקשה לגדור במדויק את גבולותיה של חובת הגילוי מצד שופטים, אך עם זאת, "ניסיון החיים והשכל הישר מכתיבים עמדה מחמירה באשר לחובת הגילוי הנאות... כשיש ספק אין ספק... ולעולם עדיף גילוי נאות של ניגוד עניינים פוטנציאלי, על פני הסתרתו".
נושא נוסף שעליו נתן את הדעת הוא התבטאויות שופטים הן באולם הדיונים והן מחוצה לו. כך למשל דחה במהירות תלונה של עמותה ציבורית נגד השתתפות שופטת העליון רות רונן בכנס אקדמי לכבוד פרופסור שמתח ביקורת חריפה על מעשי ישראל בעזה. עם זאת, העיר קולה, כי השופטת הייתה צריכה לתת דעתה "גם למשמעות הציבורית העולה מהשתתפותה בכנס".
במקרה של תלונה שהוגשה נגד הנשיא עמית, על כך שבמהלך השתלמות שופטים השתתף במתיחת ביקורת על חוק של הכנסת המצמצם את שיקול הדעת השיפוטי, קבע קולה כי מדובר בכנס מקצועי שתכליתו להציף בעיות משפטיות המעסיקות שופטים וזהו המקום הטבעי להוצאת קיטור.
במקרה אחר מצא קולה שתלונה שלפיה סגן נשיא בית משפט השלום בבאר-שבע, יורם ברוזה, התבטא נגד המגזר הדתי בישיבת שופטים, הינה מוצדקת. הנציב המליץ לשר לוין לנקוט אמצעים נגד המשך כהונתו של ברוזה כסגן נשיא, אך לא המליץ להדיחו משיפוט – בהתחשב ב"סערת הרוחות" האישית שבה היה נתון ברוזה, שהינו תושב אחד היישובים בעוטף עזה.
טובה צימוקילאור ניסיונו בשיפוט פלילי, מעניק הנציב קולה פרשנות רחבה לחוק המטיל עליו לברר תלונה. עד כה, הנציבים נהגו לקבל תלונות ותשובות לתלונות בכתב בלבד. קולה, לעומת זאת, קורא לשני הצדדים להופיע בפניו. לעיתים מוזמנים גם עדים נוספים הרלוונטיים לתיק. לשופט נשוא התלונה שמורה זכות המילה האחרונה, והכל מתועד ומוקלט. לאחר מכן מכנס הנציב את צוות עורכי הדין של הנציבות, העוברים על התלונות ומכינים לו חוות דעת. בימים אלה ממתינה לאישור הממשלה הבחירה של עו"ד מיכל כהן כסגניתו.
שינוי חשוב נוסף הוא לא רק טכני. כמערכת שאחת הרעות החולות שלה היא "חפירות" הודיע הנציב שמעתה אורך תלונה לא יעלה על 12 עמודים. קולה גם הפסיק נוהג של "תלונות לשיעורין", וכך למשל 96 תלונות על שופטת משפחה שהוגשו כדי ללחוץ על הנציב צומצמו לכמה תלונות בודדות.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.10.25
