ישראל בעיצומו של פירוק מכלול האתגרים השיעי. כדרך הטבע, בשבועות האחרונים מערך אתגרים חדש נכנס לוואקום: ציר טורקי-קטארי. הכלים של האסטרטגיה הישנה: בידוד הציר השיעי מוושינגטון, איסוף מודיעין אגרסיבי, סנקציות ולבסוף חיכוך צבאי עצים ‑ לא יעבדו בהקשר הטורקי. מול אנקרה דרושים כלים אחרים: המרת כוח קשה ומנופי מלחמה למארג אינטרסים ושיתופי פעולה.
טורקיה מניעה את העלילה. הדומיננטיות של שליח הנשיא טראמפ לעיצוב המזרח התיכון, השגריר באנקרה טום בראק, הובילה לשורת פריצות דרך בוושינגטון: מפגישת טראמפ-ארדואן המוצלחת, דרך כניסתו הרשמית של ראש המודיעין הטורקי איברהים קאלין לשיחות בשארם על הסדר סיום המלחמה ועד תפקיד אנקרה בשכנוע חמאס לפתוח את ההסדרה בשחרור החטופים בחלון של 72 שעות. טורקיה הפסיקה לכהן כצד למהלך העניינים ועברה לעמדה מעצבת.
אנקרה הבשילה בשנים האחרונות מהלכים אסטרטגיים שזיכו אותה בנכסים משמעותיים. כלכלה שמתקרבת לתמ״ג נומינלי של כ-1.44 טריליון דולר, יצוא סחורות של כרבע מיליארד דולר ב-2024, תעשיות ביטחוניות שהציבו שיא יצוא ביטחוני של כ-7.1 מיליארד דולר ב-2024.
במרחב המזרח התיכון מבססת טורקיה את אחיזתה. בסיס TURKSOM במוגדישו, הגדול ביותר מחוץ לטורקיה, הוביל לגילוי מצבור נפט אדיר לחופי המדינה. בלוב היא שימרה נוכחות יועצים, כטב”מים ומעטפת ימית שהפכו לעוגן השפעה פוליטי-כלכלי על צפון אפריקה ואירופה. במזרח הים התיכון מתורגמת דוקטרינת ״מולדת כחולה" לתביעות ושאיפות ימיות החוצות את הים השחור, האגאי והתיכון. כל אלה אינם אירועים נקודתיים, אלא רצף מכוון שממיר יכולות תעשייה, כלכלה ופריסה צבאית לכוח דיפלומטי אפקטיבי, כזה שמאפשר לאנקרה להשפיע על שולחנות מו"מ אזוריים ולא רק על שדות הקרב.
רעיון "המולדת הכחולה" כאינדיקציה לתפיסה הגמונית טורקית, הפך לאחד ממרכזי הכובד של הביטחון הלאומי. זהו חזון ריבוני שמרחיב את גבולות המדינה למרחבי הים ומאחד ביטחון, אנרגיה, תמסורת וסחר למהלך סדור.
החזון מחייב כלים משלימים: בניין כוח ימי וגמיש, לצד דיפלומטיה ימית אגרסיבית מאוד שמסתיימת בהסכמים המעניקים לטורקיה אזורים כלכליים נרחבים בים. ישראל, כמדינה ש-98% מהסחר שלה מגיע מהים, לא יכולה להתעלם מהמימוש של אסטרטגיה זו.
מה שפירק את הציר השיעי ייכשל בניהול החיכוך מול טורקיה. אי-אפשר לבודד את אנקרה בוושינגטון, ואי-אפשר ״לשבור״ אותה בסנקציות וחיכוך צבאי
על כן, מה שפירק את הציר השיעי ייכשל בניהול החיכוך מול טורקיה. אי-אפשר לבודד את אנקרה בוושינגטון, ואי-אפשר ״לשבור״ אותה בסנקציות וחיכוך צבאי; העוצמות הכלכליות-תעשייתיות שלה מתורגמות לתבונה דיפלומטית ולכושר תיווך שמייצר לה משקל עודף. לישראל מנופים משמעותיים בתחום העליונות הטכנולוגית, בחלל ובחוסן הכלכלי שניתן לתרגם לטובת שיווי משקל חדש. זאת, בנוסף לנכסים הייחודיים שצברה ישראל בסוריה והיכולת למנוע התבססות טורקית במרחב זה – שהיא תנאי הכרחי למימוש חזון ה״מולדת הכחולה״ במרחב סוריה-קפריסין-יוון.
מתוך המנופים הישראליים והעוצמה שנובעת מפירוק המכלול השיעי – ישראל צריכה לחתור לשיווי משקל חדש עם טורקיה, שיכלול נורמליזציה בין המדינות (כלכלית ודיפלומטית) וסיכום אזורי שיתוף פעולה סביב ביטחון ימי במזרח הים התיכון ורסנים וגבולות ברורים בזירה הפלסטינית. נכון לרתום לטובת ההסדרה הזו את האמריקאים שמצויים בירח דבש עם הטורקים ויש להם עוד נושאים פתוחים עימם על סדר היום. זו איננה פשרה. זו המרת כוח קשה לדיבידנד אסטרטגי והדרך היחידה שלא לבזבז את יתרון הרגע הישראלי.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.10.25
