יממה לאחר טבח 7 באוקטובר הצטרף חיזבאללה למערכה נגד ישראל. סיבתו המוצהרת: "תמיכה בעם הפלסטיני ובהתנגדותו". ארגון הטרור, שצפה מופתע מהגדר בהצלחת תוכנית "אב הטיפוס" שלו כפי שבוצעה על ידי חמאס, ככל הנראה האמין שיוכל להצטרף ל"חגיגה" בתנאים שלו, להתיש את ישראל, ולשמר את יכולותיו המפלצתיות ליום פקודה שהוא יקבע.
נסראללה וחבריו בהנהגת ארגון הטרור הלבנוני לא דמיינו שההחלטה הזאת תוביל את חיזבאללה למלחמת התשה, שחיקה והכרעה, שתעלה לו בפגיעה אנושה, בהשמדת תוכניתו המוכנה לכיבוש הגליל, ובשינוי כללי המשחק בגבול הצפון.
בצל החששות העצומים מהמחיר הכבד שנשלם על הפסקת המלחמה, עלינו להביט צפונה. לאחר ההכרזה על הפסקת האש מול חיזבאללה, שלגביה נשמעה ביקורת רבה, צה"ל והדרג המדיני עמדו בעקשנות על מימוש "מסמך הצד", המתיר חופש פעולה מוחלט מול כל ניסיון של חיזבאללה לשוב ולסכן את חיי תושבי הגליל. אין יותר "כיסוח דשא" ואין יותר "הכלה" או "ניסיון למנוע הסלמה". המציאות החדשה שנראית בבירור מעבר לגדר היא אכיפה ביטחונית נחושה, יומיומית, חסרת פשרות.
מאמצי חיזבאללה להרים ראש, לשקם עמדת תצפית, להבריח נשק, או אפילו רק להתקרב לתשתיות הטרור שהכין לנו ונפגעו - נתקלים בתגובה התקפית. צה"ל עומד על הקווים ומעבר להם, לפני התושבים, ויוזם, תוקף ועוקר כל שורש של טרור. המודל הזה מוכיח את עצמו, והוא המציאות היחידה שעלינו לחתור אליה ולאמץ כעת גם בדרום, מול עזה.
בתוך האופוריה הזהירה, עולה הקול מסוכן, של אלו הממהרים להכריז על "הפסד". אותם קולות, שחלקם נובעים מעמדות פוליטיות ציניות, מדברים על "עמידתו האיתנה" של חמאס ועל כישלון מטרות המלחמה. זוהי אמירה שקרית, כמעט פרו-חמאסית ברוחה. מי שטוען שהפסדנו, פשוט עוצם עיניים מול מה שקרה ברצועה.
המטרה הראשונה והעליונה - השבת החטופים - הושגה. אך אסור לנו לשגות שוב, המטרה השנייה - פגיעה אנושה בחמאס - לא תושג לעולם אלא באמצעות התמדה ועמידה נחושה לאורך שנות יובל מעתה ולעד.
הניצחון המוחלט, זה שיאפשר לתושבי הדרום לחזור לבתיהם בביטחון מלא ולגדל את ילדיהם ללא פחד, לא יושג בהסכמים או בחסדי אחרים. הוא יושג רק דרך נוכחות צבאית מתמדת, יוזמת והתקפית
על אף תרועות מצעד הכבוד המצפה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם נחיתתו בישראל כחתן ההסכם הזה, המלחמה הזאת עוד לא נגמרה. הניצחון האמיתי, זה שיישאר לדורות, לא נמדד רק במה שהיה, אלא במה שיהיה. והמבחן הגדול עומד כעת לפתחו של צה"ל ושל ממשלת ישראל. המבחן הוא פשוט: האם חזרנו ל-6 באוקטובר? או שלמדנו את הלקח שנקנה בדם רב.
יאיר קראוסהתשובה נמצאת במודל הצפוני. תם עידן הסבבים בעזה, תם עידן ה"שקט תמורת שקט" והחשש המשתק מפני "ימי קרב". המבחן מעתה הוא על צה"ל ומערכת הביטחון לעמוד על הקווים החדשים, בשטח החיץ, לפני התושבים בעוטף, ולהמשיך במעשים התקפיים בלתי פוסקים נגד כל ניסיון לשיקום הטרור. כל מחבל שירים את ראשו, כל ניסיון להקים תשתית, כל פעילות סמי-טרור – חייבים להיתקל באש מיידית.
הניצחון המוחלט, זה שיאפשר לתושבי הדרום לחזור לבתיהם בביטחון מלא ולגדל את ילדיהם ללא פחד, לא יושג בהסכמים או בחסדי אחרים. הוא יושג רק דרך נוכחות צבאית מתמדת, יוזמת והתקפית, שתבהיר לאויב בצורה הכי ברורה שיש: מי שינסה שוב לאיים על בתינו ומשפחותינו, לא יקבל הרתעה. הוא יקבל השמדה.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.10.25
