360 אלף חיילי מילואים התייצבו בבוקר 7 באוקטובר להגנת המולדת. הם לא חיכו לקריאת "לך לך", אלא נענו לצו התייצבות פנימי. ומאז, במשך יותר מ-700 ימים, היו נכונים אלי קרב תוך שהם מותירים מאחור חיים שלמים ויקרים, שלא ידעו אם ישובו אליהם. ואכן, יש ביניהם כאלה שלא ישובו לעולם אל ילדיהם, שיחכו לנצח לחיבוק של אבא; אל הנשים, שנשארו להחזיק את הבית על כתפיהן; ואל ההורים והאחים השכולים, שֶׁחור תמיד נפער בגופם.
לצידם של לוחמי המילואים – גיבורות וגיבורי 2023 שנאבקו על מקומות בטיסות חזרה לארץ כדי לעלות על מדים ולרוץ להילחם, זנחו עסקים ותפקידים ולימודים וחלומות, שהו מאות ימים במדמנת עזה ורובם ככולם חזרו גם לצווים שני ושלישי – ישנם גם בני משפחה, שהיו ועודם הרוח המנשבת באפודיהם. רעיות, בנות זוג, ילדים, הורים, שבלי לחשוב כלל על המחירים הכבדים מנשוא שישלמו – הציבו את טובת המדינה לפני טובתם האישית.
נזכור תמיד שגבורת לוחמי המילואים תהיה כרוכה לעד באיתנות הרוח של משפחותיהם, במלחמה הארוכה ביותר שידענו
נזכור תמיד שגבורת לוחמי המילואים תהיה כרוכה לעד באיתנות הרוח של משפחותיהם, במלחמה הארוכה ביותר שידענו. נדאג לכך שהחוסן והעמידות האיתנה שבעזרתם החזיקו הנשים והילדים את הבית ואת העורף ייכתבו כנדבך משמעותי בדברי ימי העם שלנו. עכשיו הזמן של כולנו לומר תודה לאמהות ולילדים, שנשארו בבית בזמן שהאבות נלחמו (יש גם בעלים של נשות מילואים שנשארו עם הילדים, וגם להם התודה) – על גבורת הרוח, על אצילות הנפש, על לילות ללא שינה שאחריהם מגיעים ימים שבהם יש לתפקד, לשמור על העסק שלא יקרוס, על מקום העבודה, על השפיות, על היכולת לנשום. לבשל, לכבס, לתלות, לנקות, להאכיל, לשלם חשבונות, לעשות גם קצת ספורט, ולזכור שיום אחד המלחמה תגיע לקיצה ולמען היום הזה צריך להחזיק את הכל.
אז תודה, משפחות יקרות. תודה שהחזקתן את עצמכן בתוך הקושי האדיר, תודה שהחזקתן את התקווה והמהות של העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.10.25
