ועכשיו, עם השמחה הגדולה על השבת החטופים, החיים והמתים, ששבו ועוד ישובו; עם טיפת האופטימיות שזולגת לחיינו נוכח האפשרות שהמלחמה הנוראה הזו, שנמשכת כבר שנתיים, אולי, הלוואי, הולכת אל סופה; עם הסיכוי שנפתח, קרן האור והאוויר שהצטלל לפתע, אפשר גם לרגע לעצור. ליותר מרגע, בלב שבור, ולומר תודה.
1 צפייה בגלריה
הלווייתו של סמ״ר צ׳אלצ׳או שמעון דמלאש ז״ל בבית העלמין הצבאי בבאר שבע
(צילום: הרצל יוסף )
תודה למי שלא זכו להיות עימנו בשעה הזו, לכל הרוגי המלחמה הזו, 915 חיילים, בחובה, בקבע ובמילואים. אלו שלעולם יישארו צעירים, שרק לפני שבוע וקצת, בתפילת יום הכיפורים, ביקשנו שינוחו בשלום על משכבם, רק שכל מי שאהב אותם, לעולם יישאר עם לב מרוסק, לעולם לא ימצא מנוח, לעולם יילחם בגעגועים שגם אחרי עשרות שנים לא ירפו. אלו שהבטיחו לחזור, ולא קיימו. כי קול פנימי עמוק וחזק קרא להם. אלו, שכמו שאמר דוד המלך, באבלו הגדול על אבשלום בנו, אנו הולכים אליהם והם לא ישובו אלינו.
תודה גדולה לפצועים בגוף ששילמו וישלמו את מחיר המלחמה הזו. שהלב נקרע כל פעם מחדש מולם; תודה גדולה לפצועים בנפש, שלעולם לא נצליח לראות את מה שראו עיניהם, והם רואים שוב ושוב כל יום מחדש; לשמוע את מה ששמעו וישמעו; אלו מעמיסים על ליבם צער שאין לו התחלה ואין לו סוף.
תודה ענקית לכל מי שנלחם במלחמה הזו. שהשאיר מאחוריו בית, אישה, ילדים, הורים, שלא חיפש תירוצים, שלא עצר על סף דלת הבית וסב לאחור
תודה ענקית לכל מי שנלחם במלחמה הזו. שהשאיר מאחוריו בית, אישה, ילדים, הורים, שלא חיפש תירוצים, שלא עצר על סף דלת הבית וסב לאחור. אלו שהיו שם חודשים ארוכים, יום אחר יום אחר יום, אחר יום, שהלב יצא אליהם כל פעם מחדש עם המדים המאובקים, תרמילי הגב הכבדים והעיניים העייפות. שלא ויתרו, שלחמו בחירוף נפש, שעם כלביא הוא השם הנכון להם.
תודה לכל מי שלחם, למי שילם את המחיר בחייו, בגופו, בנפשו, למי משלמים את מחיר מותם, פציעתם, את מחיר לכתם מאיתנו גם לאחר ששבו.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.10.25
